בלדי. ארבע עונות בנצרת / הספר החדש שלי ושל דוחול

חלק נכבד מהשנתיים האחרונות ביליתי בנצרת, במטבח הביתי של משפחת ספדי. מה שהתחיל במפגש חברתי מקרי וטעים ביני לבין השף דוחול ספדי הפך לאט-לאט לחלום שמתגשם ונגמר בספר שיצא לאור בשבוע שעבר.

img_20160831_121957_fotor_fotor

קשה לתאר במילים את עוצמת החווייה האישית שלי מתהליך העבודה על הספר הזה ואת גודל ההתרגשות שלי עם צאתו. בחרתי להביא לכם כאן קטעים מהמבוא שכתבתי לספר וכמה מתכונים מתוכו שאני אוהבת במיוחד:

סוף הקיץ, רגע לפני עיד אל־אדחא, רגע לפני ראש השנה. מפגש חברתי בנצרת בסתם יום של חול התחיל בשיטוט קולינרי בעיר, נמשך בארוחה משובחת סביב שולחן עמוס ביסים נפלאים בדיאנא, מלווים בעוד ועוד כוסות של ערק מחתרתי צונן והסתיים בהצהרת כוונות על ספר שיתעד שנה במטבח הערבי המשפחתי שסובב סביב השוק, המסורת, החגים, עונות השנה, זכרונות הילדות והגעגועים. הוא על האוכל, אני על המילים. חתמנו בהשקת כוסית. היינו עוד קצת זרים זה לזו, אבל נדמה לי ששנינו הבנו כבר אז שמדובר בתחילתה של חברות – במטבח ומחוצה לו.

%d7%93%d7%95%d7%97%d7%95%d7%9c-%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%9c_fotorצילום: דניה ויינר

את דוחול ספדי (הבעלים והשף של מסעדת דיאנא הנצרתית, דור שישי בעיר הגלילית, דור שני במטבח המקצועי ובן לשושלת בשלנים ובשלניות, הידועה בכישוריה הקולינריים ובאוכל המשובח שעולה על שולחנה) ראיתי לא פעם מעבר לדלפק בדיאנא, כשהוא קוצץ בסכין גדולה ומושחזת בשר לקבב, צולה צלעות קטנטנות על רשת גריל הפחמים האהוב עליו, או מערבב בידיו עלים ירוקים טריים עם הרבה שמן זית ומיץ לימון לסלט פריך ורענן. כמו רבים אחרים, חזרתי שוב ושוב לסעוד על שולחנו, מתפעלת מהאוכל העשוי ללא פשרות, מתובל ביד בוטחת אך באיפוק ראוי, ומוגש לשולחן בנדיבות של מי שאוהב באמת לאכול ולהאכיל.

מאז ומעולם, גם לפני שהעיסוק באוכל עמד במרכז חיי המקצועיים, עורר בי המטבח הערבי סקרנות גדולה. לאורך השנים ניצלתי כל הזדמנות לטעום ממטעמיו המסורתיים, בתקווה ללמוד עליו כמה שיותר, ומתוך חלום שיום יבוא ותינתן לי הצצה עמוקה שתחשוף בפני את סודותיו אותם אוכל לתעד, לקחת איתי ולתרגם לסירים וצלחות במטבח הפרטי שלי.

וכך, בלי שום תכנון מוקדם, זכיתי להגשים את החלום הזה ולבלות שנה מרתקת במטבח הביתי של משפחת ספדי. ברוחב לב פתחו לפני אם־דוחול (המלכה האם של המטבח המשפחתי וזו שכל העיניים נשואות אל ידיה הטובות, בתקווה ללמוד ממנה את סודותיה בתיבול ובהתקנת מטעמים) ומנאל (האשה שאיתו ואם שלושת ילדיו של דוחול, גם היא ממשפחה נצרתית ותיקה) את בתיהן ומטבחיהן (הממוקמים קומה מעל קומה בנחלה הבנויה של שבט הספדים במרכז העיר). שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, עונה אחרי עונה קיבלו אותנו (אותי ואת הצוות שיחד איתי עשה במלאכת התיעוד) בחום וברוחב לב. יחד עם שאר נשות המשפחה לשנו, קצצנו, גלגלנו, קיפלנו, צלינו, מילאנו, פטפטנו, צחקנו, אכלנו, שתינו, עבדנו ובילינו.

img_8506_fotorצילום: דניה ויינר

ארבע עונות בנצרת עברו חלפו במהירות הבזק. שרב קיצי פינה מקום לגשם ראשון, שהביא איתו צרורות גדולים של עלי חוביזה ועולש שנאספו בשדות בר ירוקים. קור חורפי שחודר לעצמות הוליד אביב בניחוח פריחת שקדיות ותרמילי פול. עם גלי החום הראשונים, הופיעו משמשים לבנים עגולים מבושמים ועזי טעמים של מי שלא נגזרו עליהם חיי מדף נצחיים. רחובותיה הצפופים של העיר היפה והעייפה הזו הפכו מוכרים ואהובים יותר עם כל ביקור. לעיתים נדמה היה, שדי במראה הכניסה לעיר למלא ליבי שמחה וציפייה לקראת עוד יום קדחתני ורב גילויים במטבח.

מהם המרכיבים שמשחקים תפקיד בהגדרתו של מטבח כלשהו? טעמים, תרבות, היסטוריה, שורשים, חומרי גלם מקומיים שנמצאים בהישג יד, חיבור לאדמה, לאקלים ולחילופי עונות באזור שבו חברה תרבותית מתקיימת לאורך דורות, והביטוי של כל אלה בסירים ובצלחות. אם בודקים את שלל תרבויות האוכל והמטבחים שמתקיימים בישראל זה לצד זה ולעתים אף מתערבבים ומשפיעים זה על זה, נדמה לי שהמטבח הערבי הוא הוא היחידי שעונה על כל הסעיפים.

%d7%90%d7%9d%d7%93%d7%95%d7%97%d7%95%d7%9cצילום: דניה ויינר

 

 

עלי רוקט עם בצל, צנונית וגרגירי רימון

جرجير مع فجل صغير ورمان

 

1 צרור עלי רוקט בשרניים, ללא הגבעולים העבים, חתוכים לרוחבם לסרטים לא עבים

1 בצל סגול קטן, חצוי לאורכו וחתוך לפלחים דקים

2 צנוניות, פרוסות דק, כל פרוסה חתוכה למקלות דקים או חצויה

1 חופן גרגירי רימון (בעונה)

1 כפית סומאק טחון טרי

מלח, לפי הטעם

מיץ סחוט טרי מ־1 לימון

שמן זית, בנדיבות

 

בקערה גדולה, מערבבים את כל חומרי הסלט בכפות הידיים,

כך שהטעמים יתערבבו באופן אחיד.

אוכלים מיד, שלא ייבלו עלי הרוקט.

%d7%a1%d7%9c%d7%98-%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%98_fotorצילום: דניה ויינר

 

 

נזיד עדשים שחורות

شوربة عدس صحيح

זה לא ממש מרק, יותר תבשיל סמיך שאפשר להכין מהר ובקלות, לאכול אותו כמו שהוא או להשתמש בו כבסיס למנות אחרות ומגוונות.

בערבית הוא נקרא עדאש אל־סחיח – עדשים שלמות, כלומר שאינן מתפרקות בבישול. העדשים הן אלה שנקראות עדשים שחורות מהזן הקטן, העגול והקשה.

אם לרגע נדמה שיש פה טעות במתכון שקורא לזרוק את כל המרכיבים בסיר ולבשל − אז לא. זו אכן הטכניקה, שמקורה במטבח של אם־דוחול. התוצאה שונה ומפתיעה בטעמה.

 

½ קילו עדשים שחורות, שטופות היטב ומסוננות

2 שיני שום, פרוסות

1 בצל גדול, חתוך לקוביות

½ כוס שמן זית

6 כוסות מים

מלח ופלפל שחור, לפי הטעם

 

להגשה:

שאטה ביתית (או הריסה), צנוניות ובצל ירוק

 

בסיר גדול שמים את כל מרכיבי התבשיל מלבד מלח.

מערבבים, מכסים ומביאים לרתיחה.

מבשלים ברתיחה מתונה חצי שעה או עד שהעדשים רכות אבל לא מתפרקות.

לקראת סוף הבישול, כשהעדשים כבר רכות, ממליחים ומערבבים.

אוכלים חם בתוספת שאטה ביתית (ראו עמוד 39), אם אוהבים, עם בצל ירוק וצנוניות ליד.

%d7%a0%d7%96%d7%99%d7%93-%d7%a2%d7%93%d7%a9%d7%99%d7%9d_fotorצילום: דניה ויינר

 

מסבחה עדשים שחורות

سلطة عدس بالطحينة

2 כוסות נזיד עדשים חם (ראו מתכון קודם)

3−2 כפות טחינה גולמית

מיץ סחוט מ־½ לימון

שאטה ביתית או הריסה

שום כתוש, לפי הטעם (לא חובה)

פטרוזיליה או כוסברה או

עלי רשאד, קצוצים

שמן זית, לזילוף

 

יוצקים את נזיד העדשים לקערה.

מוסיפים את הטחינה הגולמית.

מוסיפים את מיץ הלימון, השאטה ושום, אם אוהבים, ואת הפטרוזיליה

(או איזה עלים שאוהבים).

מזלפים מעל שמן זית.

אוכלים חם עם פיתה טרייה וזיתים או חמוצים ליד.

%d7%9e%d7%a1%d7%91%d7%97%d7%94-%d7%a2%d7%93%d7%a9%d7%99%d7%9d_fotorצילום: דניה ויינר

 

 

מנקושי 

منقوشة

פיתות מבצק שמרים רך וריחני, מצופות בתערובת של זעתר יבש והרבה שמן זית חדש. שמן של הפיתות האלה בא מהמילה חריטה בערבית (נָקָש). בבצק המרודד, חורטים גומות בעזרת האצבעות. בתוך הגומות, תערובת הזעתר והשמן יוצרת שלוליות של טעם, שיקבעו את טעמן וגם את מרקמן המופלא של הפיתות האלה בשעת אפייתן הקצרצרה.

 

לציפוי זעתר:

½1 כוסות תערובת זעתר טחון

½1 כוסות שמן זית

 

לבצק (8 פיתות שקוטרן כ־20 ס“מ):

½ קילו קמח לבן

1 כף שטוחה שמרים יבשים

1 כפית שטוחה מלח

1 כפית שטוחה סוכר

1 כוס שמן זית

1 כוסות מים פושרים

 

מחממים תנור לחום מקסימלי של 250 מעלות

מכינים את הציפוי: בקערה, מערבבים את הזעתר עם שמן הזית. מספיגים את הזעתר בשמן. התערובת צריכה להיות רטובה מאוד, אך סמיכה.

 

מכינים את הבצק:

בקערה גדולה מערבבים את הקמח, השמרים, המלח והסוכר. מוסיפים שמן זית ומחדירים אותו לתוך תערובת הקמח בעזרת האצבעות, באמצעות תנועות לישה ופירור.

מוסיפים בהדרגה את המים ולשים את התערובת עד לקבלת בצק אחיד. הבצק צריך להיות רך ודביק. אם הוא נדבק לידיים בזמן הלישה, אפשר להרטיב את האצבעות בשמן זית או לקמח את הידיים.

לשים את הבצק במשך 7−5, דקות עד שהוא אחיד, גמיש ורך.

 

מכינים מנקושי:

מחלקים את הבצק ל־8 כדורים (או יותר, אם רוצים ליצור פיתות אישיות קטנות).

באמצעות מערוך מרדדים כל כדור בצק לעיגול בעובי ½ ס“מ.

מרפדים תבנית שטוחה גדולה בנייר אפייה ומשמנים במעט שמן זית.

מניחים בתבנית את עיגולי הבצק המרודדים, כמה שנכנסים. מניחים במרווח − עיגולי הבצק יתפחו בתנור. באמצעות קצות האצבעות חורטים בבצק שקערוריות. החריטה גורמת לעיגולי הבצק להתרחב מעט. מניחים לבצק לתפוח כ־10 דקות.

מורחים כל עיגול בצק בנדיבות בתערובת הזעתר והשמן. עיגול שקוטרו כ־20 ס“מ יצופה ב־2 כפות של זעתר ושמן.

אופים את המנקושי במרכז התנור במשך 10−7 דקות או עד שהם שחומים ותפוחים. בינתיים מכינים את התבנית הבאה לאפייה וכן הלאה, עד שנגמר הבצק.

%d7%9e%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%a9%d7%99_fotorצילום:דניה ויינר

 

 

ראס אלעספור

راس العصفور

ראש הציפור הוא שמה של המנה הזו. היא נקראת כך בשל חתיכות הבשר שמזכירות בגודלן ראש של ציפור קטנה ועדינה.

אפשר להגיש את הבשר המתובל בנדיבות כמו שהוא, או במרכזה של צלחת חומוס, או בתוך פיתה רכה ושמנמנה, מרוחה בנדיבות בחומוס.

 

¼ כוס שמן זית

200 גרם בשר שוק טלה עם השומן, חתוך לקוביות בגודל 1×1 ס“מ

½ כפית בהרט

1 שן שום, כתושה

מלח

1 כפית שאטה ביתית (או הריסה) או יותר, אם אוהבים ממש חריף

מיץ סחוט טרי מ־½ לימון עסיסי (או יותר, אם רוצים חמיצות חזקה)

 

מחממים את שמן הזית במחבת רחבה וכבדה (כזו שתכיל את הבשר בשכבה אחת מרווחת).

מוסיפים את קוביות הבשר ומשחימים היטב משני הצדדים, תוך ערבוב

מדי פעם.

מוסיפים את הבהרט, השום והמלח ומערבבים.

מוסיפים את השאטה (או ההריסה) ומיץ הלימון ומערבבים.

מבשלים יחד 4−3 דקות, ומגישים.

%d7%a8%d7%90%d7%a1-%d7%90%d7%9c%d7%a2%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a4%d7%99%d7%aa%d7%94_fotor%d7%a8%d7%90%d7%a1-%d7%90%d7%9c%d7%a2%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a6%d7%9c%d7%97%d7%aa_fotorצילומים: דניה ויינר

 

 

כנאפה

كنافة

במהותי אני לא אשה של מתוקים, אבל לכנאפה פריכה וחמה, מתוקה מסירופ מבושם ומלאה טעמים של גבינת צאן ערבית אני לא יכולה לסרב.

כנאפה היא קינוח חגיגי שמככב באירועים ובמסיבות משפחתיות. קשה למצוא גרסה באמת משובחת שלה במסעדות ובחנויות ממתקים, אבל קל מאוד להכין אותה בבית וזה אפילו לא לוקח הרבה זמן. את שערות הבצק לכנאפה אפשר להשיג בקונדיטוריות ובמאפיות ערביות וגם בשווקים מחוץ למגזר.

אפשר לקנות כמות גדולה, לחלק למנות ולשמור במקפיא לשימוש עתידי. הגבינה שמשתמשים בה לכנאפה באופן מסורתי היא גִ'בְּנֶה − גבינת צאן ערבית שאפשר לקנות בשווקים, במכולות ובקצביות שמוכרות גם מוצרי חלב. לרוב היא נמכרת מומלחת ולכן מצריכה השריה של כמה שעות במי ברז כדי להיפטר מהמליחות. אפשר להחליף אותה בריקוטה, ואם מוצאים אחת מחלב כבשים − מה טוב.

 

לכנאפה אישית בקוטר 18–20 ס“מ:

100 גרם גִ'בְּנֶה (גבינת צאן ערבית) או ריקוטה

50 גרם חמאה מזוקקת (ראו הסבר במתכון)

60 גרם שערות בצק דקות לכנאפה

½ כוס סירופ סוכר חם מבושם (ראו עמוד 306)

1 חופן פיסטוקים, קצוצים דק או טחונים

 

 

לסירופ סוכר:

½1 כוסות סוכר

½1 כוסות מים

5–7 עלי גרניום ריחני

ו/או

1 כפית מי פריחת הדרים (מַזַהֵר)

או 4−3 טיפות של תמצית מַזַהֵר

 

 

מכינים סירופ סוכר:

שמים בסיר סוכר ומים ומביאים לרתיחה.

מבשלים ברתיחה חזקה במשך כ־10 דקות או עד שהסירופ מסמיך.

מוסיפים את הגרניום או את המַזַהֵר ומערבבים.

מצננים.

 

 

מכינים כנאפה:

אם משתמשים בגִ'בְּנֶה מלוחה, משרים אותה שעה־שעתיים בקערת מי ברז להוצאת המליחות. מחליפים את המים פעם או פעמיים במהלך ההשריה. מסננים את הגבינה מהמים ומייבשים היטב.

מפוררים את הגבינה בידיים לפירורים קטנים.

במיקרוגל או במחבת, ממיסים את החמאה עד שהיא נפרדת לשומן צהוב שצף למעלה ולמשקעי חלב שמתאספים בתחתית. אוספים בכפית רק את השומן המזוקק ויוצקים אותו על שערות הבצק. לשים בעדינות בידיים עד ששערות הבצק ספוגות בחמאה באופן אחיד.

במחבת טפלון או בתבנית אלומיניום או אמייל קטנה (בקוטר 20−18 ס“מ), מסדרים בשכבה אחידה את שערות הבצק הספוגות בחמאה ומהדקים באמצעות אצבעות הידיים. מניחים את פירורי הגבינה מעל הבצק ומהדקים אותם.

מניחים את התבנית או המחבת על אש בינונית. מניחים לחלקו התחתון של הבצק להזהיב ולגבינה להתחמם ולהינמס.

מדי פעם מרימים באמצעות סכין את שולי הבצק ומציצים לוודא שהם זהובים אך לא שרופים. אפשר לסובב את המחבת או התבנית או להזיז מעל האש כדי שההזהבה תהיה אחידה. האתגר הוא להגיע למצב שבו כל הבצק פריך, התחתית זהובה ולא חרוכה, והגבינה חמה ונמסה. כשזה קורה, מסירים את התבנית או המחבת מהאש.

מניחים מעל המחבת או התבנית צלחת שקוטרה גדול מעט יותר, ובתנועה מהירה ובטוחה הופכים את הכנאפה על הצלחת. משקים את הכנאפה בסירופ סוכר חם ומבושם, מפזרים מעל פיסטוקים קצוצים ואוכלים מיד.

%d7%9b%d7%a0%d7%90%d7%a4%d7%94_fotorimg_9642_fotorצילומים: דניה ויינר

 

 

 

 

גירסה להדפסה גירסה להדפסה

34 תגובות על בלדי. ארבע עונות בנצרת / הספר החדש שלי ושל דוחול

  1. עופר הגיב:

    נראה מדהים! רץ לקנות

    1. תודה. מקווה שתהנה ממנו

  2. דפי הגיב:

    איפה אפשר להשיג את הספר?
    אפשר לקנות ישירות ממך?

    1. הספר נמצא בכל חנויות הספרים

  3. מיכל הגיב:

    אני כל כך אוהבת את דיאנא! הספר נראה נפלא. משמח מאוד

    1. תודה מיכל. כיף לשמוע

  4. מירב הגיב:

    הי מיכל.
    נראה מאד יפה וטעים. בהצלחה!!

    1. Aiala Reizer הגיב:

      אני גרה בארה"ב. מאד הייתי מעונינת לקנות את ספר הבישול "בלדי". האם מישהוא יכול להגיד לי איך ניתן לרכוש את הספר.
      תודה
      איילה

      1. הדרך היחידה כרגע זה אם מישהו ירכוש אותו עבורך וישלח לך בדואר. לצערי לא נמכר ישירות לחו"ל

  5. ריבי ושלמה לקוביץ' הגיב:

    יותר מ"תודה" לך ולכל מי שעסק בהכנת הספר ועוסק בהכנת המאכלים המתוארים בו. העקרונות שעליהם כתבת בהקדמה, המחברים בין האדמה, חומרי-הגלם, האקלים, עונות השנה, התרבות וההיסטוריה – הם המתכון לחיים אמיתיים ומאושרים. המון תודות. תבורכו כולכם.

    1. תודה לכם על המילים הטובות. אני חותמת ביד בטוחה על כל המתכונים של משפחת ספדי המתועדים בספר. את המתכון לחיים אמיתיים ומאושרים ממשיכה כל הזמן לחפש. לא משימה פשוטה בפינה הזו שכולנו קוראים לה בית

  6. הילה הגיב:

    מיכלי,
    העבודה, האהבה ותשומת הלב לפרטים מורגשים בכל דף. ספר מרגש וטעים נולד לכם. מזל טוב !

  7. ציפי הגיב:

    יופי של פרוייקט. בהצלחה! אנא פרטי אילו תבלינים מרכיבים את תבלין הבהרט ואיזה יחס. תודה.

    1. תודה ציפי.
      הבהרט של דוחול מכיל את התבלינים הבאים:
      100 גרם פלפל אנגלי
      50 גרם פלפל שחור
      אגוז מוסקט שלם

      1. Puntajes del Prode CDV después de haber finalizado la primer ronda de pronósticos: nico94 : 16Tie break : 15marga : 14CHINO : 14hernan galeano : 13Lorenzo : 12Franco : 11Santiago D. : 10millo36s : 10jor : 9sinslice : 8_gustavo_ : 8game : 8pea2010 : 8Juanjo93 : 8fedemiami : 7Dropshot : 5flash : 5Daniel : 4Facu : 3elmalodelapelicula : 2

  8. חן הגיב:

    כל ספר שלך זאת חגיגה לעיניים ולחך!
    שנה טובה ומתוקה

    1. תודה רבה חן. כיף לשמוע.
      ושתהיה גם לך שנה נפלאה

  9. תמר מלניק הגיב:

    מיכל, הספר יפיפה, המתכונים עושים רושם משובחים ומוקפדים. קניתי לעצמי ולעוד שתי חברות. שאלה: איך טוחנים אגוז מוסקט? אין לי מטחנה. האם לגרר על פומפיה ואם כן עד כמה מהאגוז ( עבור הבהרט)?

    1. תודה תמר. כיף לשמוע. אפשר לגרר אגוז מוסקט בפומפיה דקה במיוחד או כזו שמיועדת במיוחד לזה. היחסים בין אגוז המוסקט לפלפל השחור והאנגלי מופיעים בספר תחת בהרט דוחול. אם אין מטחנה הכי קל לבקש ממוכר התבלינים לטחון לך לפי הכמויות בספר

  10. שרגא הגיב:

    מיכל יקרה!אני עוקב קבוע אצלך-(אמנם לא כותב הרבה אבל בהחלט קורא ומנסה מתכונים) קניתי את הספר שלך כמתנה לאחותי ובגלל שכ"כ חמדתי אותו חזרתי וקניתי עוד אחד לעצמי….שנה טובה!

    1. כיף לשמוע. שתהיה שנה טובה

  11. קרן הגיב:

    מחכה ומצפה למוצאי החג כדי לרוץ לחנות הספרים הקרובה ולקנות! בטוחה שלא אתאכזב.
    בהצלחה מיכל ושנה טובה!

  12. אירית הגיב:

    רכשתי שני ספרים, אחד לאחי ליום ההולדת 50, ו אחד לעצמי. כבר הכנתי את התבשיל הראשון של עוף בסומק ובהראט. הטעם שונה מהרגליי, מסקרן ללמוד ולהפנים.
    ממליצה בחום על הספר.
    תודה למוצרים על אפשרות ההיכרות עם המטבח הפלסטינאי.
    אירית בן משה

  13. חמדה ארד הגיב:

    הי מיכל, ראינו את הספר אצל חברים בסיאטל. כמובן שלפני שנייה חזרנו מהארץ ולא ידענו לקנות. מה עם להעלות אותו לרכישה באפליקצית הספרים בעברית "eVRIT"?
    תודה,
    חמדה

  14. תמר נחום הגיב:

    שלום מיכל יקרה!
    תודה רבה לך ולדוחול על הספר המעולה!
    ועל האפשרות שהוא פותח להתחבר לאדמה, כאן ועכשיו בכל עונה ולתוך הגוף (והנשמה) שלנו!
    ואם תורשה לי שאלה קטנה לגבי חומוס בולגרי אני לא הצלחתי למצוא (אצל עמרני למשל ואחרים..) אנא כווני אותי אם את יודעת היכן ניתן להשיג?
    תודה רבה

    1. אמור להיות אצל כל מוכרי הקיטניות. הכוונה לגרגירי חומוס קטנים וצהובים מהרגיל. אלה שנמכרים בשקיות האורגניות גם מתאימים

    2. ותודה רבה רבה על המילים הטובות!

  15. אום חליפה הגיב:

    כיף לראות מתכונים כאלה ברשת

תגובות יפורסמו באישור המערכת.
תגובות בוטות או בעלות תוכן שיווקי לא יפורסמו.

לכתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים