המלך האמיתי

 

אבי וקרן חברינו עברו למכמורת לפני שלוש שנים. בלב קצת כבד, אבל מלא בהרבה תקווה, גלשו להם מהרי ירושלים אל חוף הים ושלושת ילדיהם איתם. הוא – מלך ירושלים, שבמשך שנים הרקיד, השקה, האכיל ובנה את העיר בקצב הטורבו שלו, והיא – ירושלמית ותיקה וגאה, החליטו לעשות מעשה: לנטוש את המרפסת הצופה אל החומות והמסגדים ולנדוד אל הנחלה בכפר עם עצי הפרי, גינת הירק והחסקה שרוכבת על הגלים כל בוקר.

באחת השבתות האחרונות נסענו לבקר אותם בממלכה הקסומה שטיפחו לעצמם. הילדים נעלמו בחצר הגדולה, הסאלוקית התפנתה להריח בחשדנות האפיינית לה את כלבת הבית טובת המזג, האיש תפס פינה עם המקומיים על הבר מול עץ התות, מתוגבר בשוט של וודקה ודוגמיות ראשונות מעלי הגפן המופלאים, משלוח מסבתא שרה שנשארה לשמור על הגחלת בירושלים, ואני? כמו בכל ביקור בארץ הפלאות הפרטית במכמורת, שחקתי אותה אליסה ויצאתי לטיול בין עצי הפקאן הזקנים שנוגעים בשמים, בודקת ביני לביני אם יש סיכוי שבאמת אצליח אי פעם לגייס את האומץ הדרוש בכדי להתרחק מתל אביב ולהגשים את החלום של גינת הירק, בוסתן עצי הפרי, תנור הלבנים הגדול בחצר, התרנגולות המטילות שמתרוצצות בדשא וצמד ילדי חופש שחוצים כל יום את הגדר ויורדים לחוף, חורף וקיץ, לבדוק מה התחדש ומה לוחשים הגלים.

בעודי חולמת בהקיץ, רצה אלי הנסיכה ובידיה צמד אגוזים שאספה בדשא. "תראי אמא מה מצאתי" צייצה בהתלהבות וגררה אותי אל מלאכת איסוף האגוזים הטריים שפזורים על פני החצר כולה, כמו צעצועים שלא הוחזרו למקומם. בלי ששמה לב החזירה אותי הקטנה שלי באחת אל ילדותי, על הדשא הגדול של סבא אריה וסבתא תילה בכפר סבא, מתחת לפקאן שכבר מזמן מאיים להשתלט על החצר כולה בצילו. סלסלות סלסלות אספנו את הפקאנים הטריים שהתחבאו בדשא ובין העלים. שברנו עם אבן שנמצאה גם היא בחצר והבאנו לסבתא לקלות עם קצת מלח בתנור במטבח או על תנור הגז שעמד במסדרון וחימם את הבית הקטן והאהוב בלהבותיו…


פקאנים קלויים בתנור

פקאנים הם האגוזים החביבים עלי, הרבה יותר מאחיהם השמנמנים והחיוורים שזכו משום מה בכינוי אגוזי מלך. אוהבת להצמיד שניים זה לזה, ללחוץ חזק עד שמתפצחת קליפתם המצוירת, לשלוף את הפנים הטרי, קצת מתקתק, ולאכול כמו שהוא ועוד הרבה כמוהו אחריו, כי קשה כל כך להפסיק. קלייה בתנור עם קצת מלח מעל הופכת את הפקאנים להתמכרות גדולה עוד יותר. הפיצוח והשליפה מהקליפות נעשים פשוטים והטעם והקראנצ'ניות מגיעים לשלמות. ליד היין, מול הטלוויזיה או בטיול משפחתי. ריפוי בעיסוק ששכרו בצידו.

1 קילו אגוזי פקאן שלמים, הכי טריים שאפשר למצוא

1/2 כוס מים חמימים

1 כף גדושה מלח גס

1 כפית שטוחה קמח

מחממים תנור ל-180 מעלות

בעזרת אבן לא גדולה, פטיש לשניצלים או בקבוק מזכוכית, דופקים בעדינות את האגוזים עד שנוצרים סדקים בקליפתם אבל הם נשארים שלמים. שמים את האגוזים הסדוקים בקערה. מערבבים היטב את המים, המלח והקמח על ידי ניעור בצנצנת סגורה, עד שכל המלח מתמוסס במים. שופכים את התערובת על האגוזים. מערבבים היטב ומשאירים לנוח כחצי שעה.

מפזרים את האגוזים הרטובים בתבנית, בשכבה אחת. קולים בתנור במשך 30 דקות או עד שהאגוזים יבשים לגמרי מבחוץ וגם מבפנים. מערבבים מדי פעם במהלך הצלייה.

מניחים לאגוזים להתקרר ואם לא חוסלו מיד, שומרים אותם בקופסא אטומה.



גירסה להדפסה גירסה להדפסה

2 תגובות על המלך האמיתי

  1. רתם הגיב:

    עשיתי ניסיון עם מעט פקאנים, יצא מאוד טעים רק שחלק נשרפו מידי.

    את מציעה לי לקלות בחום נמוך יותר או פחות זמן?

תגובות יפורסמו באישור המערכת.
תגובות בוטות או בעלות תוכן שיווקי לא יפורסמו.

לכתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים