הכל קרה בגלל א' חברנו, איש רב פעלים וגחמות עם התמחות בתחום החיים הטובים ואמונה גדולה בשיטת: אהבת? ספר לחבריך ואם אפשר – קח אותם איתך.

זה כבר כמה שנים שא' מנסה לשכנע אותי בכל דרך אפשרית לבלות חופשה על סירה בלב ים, כי באמת אין חוויה מרגשת ומרגיעה מזו בעיניו. ואני – חובבת ים גדולה אבל יורדת ים ואשת סירות קטנה מאוד – מסרבת בנימוס ואז בתוקף ולא עוזרות דרכי השכנוע המרובות והיצירתיות שא' מצטיין בהן – אני בסירובי.

א' לא נכנע אפילו מול חומות ההתנגדות העקשות ביותר. הוא חיפש בין חבריו הרבים עד שמצא אחד יחיד ומיוחד, שבנוסף לכל כישוריו האחרים, יש בבעלותו בית שנושק לים ומוקף בגליו כמעט כמו סירה אבל  יסודותיו יצוקים עמוק באדמת יוון. "לזה לא תוכלי לסרב", אמר א' בנימת ניצחון. "כל ההכנות עלי, רק תגידי כן". ואני? למה שאסרב לבלות חמישה ימים במקום המושלם בעולם עם חברים אהובים, בלי ילדים, מוקפת בים כחול עמוק, אלכוהול ואוכל משובח? הסכמתי מיד.

וכך מצאנו את עצמנו בבית בניקיטי, כפר פצפון ופסטורלי במיינלנד של יוון, 50 דקות נסיעה מסלוניקי העיר. אין מילים לתאר את יופיו של המקום, את קרבתו לים, את פשטותו רבת הסטייל והטעם המשובח, את קסמו של בעל הבית רב המעללים שבנה חלקים נכבדים ממנו במו ידיו, את האוכל המענג שהתבשל לי כמו מעצמו במטבח הקטן והמיוזע, את השלווה שלא זוכרת כמותה ואת האושר שמילא אותי מהרגע שנכנסנו בשער ועוד הרבה אחרי שעזבנו, שיכורים ומדושנים מרוב חופש.

כשהבית מתמלא באורחים וגם בחודשי החורף, כשהוא עומד ריק, מנהלת אותו ביד רמה ר', אם הבית המקומית חדת העין וחמת המזג שמתקשרת מצוין ביוונית המתגלגלת כשפה יחידה בפיה, עם  אנשים ובעלי חיים כאחד. מדי בוקר היא מופיעה עם מיץ תפוזים טרי, שקית של עגבניות ופלפלים שקטפה בדרך בחלקה הפוריה שלה ולהקה של כלבים בכל הגדלים והצבעים שרצה אחריה בזנבות מכשכשים. לא מזמן הצטרפה לחבורה העליזה גם גדיה אפורה ומתוקה העונה לשם גריזולי, עונדת קולר ולא לגמרי סגורה על זה שהיא לא גור כלבים.

העגבניות היווניות מעוררות קנאה. חזקות, ארומטיות, מלאות טעם וריח ומשתדכות מצוין עם הפטה המקומית המשובחת ונגיעות של שמן זית בתולי.

יוגורט קריר וסמיך שחושב שהוא שמנת מקבל באהבה מלפפונים עם נענע ובצל ירוק, קטניות פריכות מבושלות אל-דנטה בסלטים קרים, ריבת אפרסקים מפירות שקנינו ביום הראשון ומיהרו להבשיל בחום הגדול, דבש מקומי, מהטובים שזכיתי לטעום, התמחות בה הולך שמו של ניקיטי לפניו.


בבוקר בבוקר אצל הדייג המקומי, לא צריך לדבר יוונית, רק למשש ולהריח. שרימפס בהירים ומקרלים שלפני כמה שעות עוד שחו במפרצון פסטורלי בקרבת מקום. אוספים עוד עגבניות בדרך, לחם טרי ובורקסים חמים במאפיה של אינה וענפים של שומר בר שצומחים פרא לצידי השביל שמטפס אל הבית.

ויש גם דגה ממש מקומית: קיפודי ים שצדתי במו ידי במפרצון מתחת לבית. ר' לימדה אותי להבדיל בין הקיפודים לקיפודות שנושאות בגופן כריות כתומות רכות, מתקתקות ומבושמות בניחוח של ים. שקי ביצים שנמסים בפה ומשדרים עונג מצמרר שמשתלט על הגוף. אם לארוטיקה היה טעם הוא היה בדיוק כזה.

האיטלקים שמים אותם בפסטה. הצרפתים אוכלים אותם בכפית עם שפריץ של לימון. אני עוצמת עיניים ומגלגלת בפה, מתפללת שאספיק למצות את העונג לפני שייעלם.


טיול אחה"צ בכפר. בתים של פעם. הרבה צבע. צרורות של זעתר מקומי תלויים לייבוש בין חבלי הכביסה. כוורות ישנות, צבעוניות מסודרות בערימות. הקפה הקטן במרכז. חצרות צפופות עמוסות גידולים של פירות וירקות. איש תחת גפנו. מי יתנני מקומית.


חזרה אל החוף שמתחת לבית. כבר אחרי 8 בערב. כרוניקה של שקיעה ידועה מראש ובכל זאת מהממת כל יום מחדש.





עם קצת מזל אולי יזמינו אותי שוב בשנה הבאה.

תגובות 14

  1. מקסים ביותר

    עושה חשק לנסוע. כתיבה יפה צילומים נהדרים

  2. יפה שלע

    הפוסט מקסים וכך גם הצילומים המרהיבים. כיף למי שבילה איתך בחופשה:)

  3. להדס

    כמו שכתבתי הכפר נקרא ניקיטי niki

  4. מעורר חלומות על חופשה
    מיכל, הצבעים וריחות נשאו אותי בערפילים משכרים אל החופשה שמחכה לי אי שם בתחילת ספטמבר.
    תודה על רגעי הדמיון.

    ואם אפשר לשאול מה שמו של הכפר הקטן ובאיזו "אצבע" של חלקידיקי הוא נמצא?

    חן חן

  5. רוצה גםםםםםםםםםםם
    וואוו.
    כן, ככה בדיוק הרגשתי כשקראתי את הפוסט שלך.
    זה בדיוק מהה שאני מפנטזת כחופשה חלומית
    האם אפשר לקבל פרטים נוספים?
    האם אפשר להגיע לשם לבד או רק בקבוצה?
    ובכלל, מה את יכולה לספר מבחינת עלויות, מיקום מדוייק, האם אפשר לבוא לא רק בחודשי הקיץ או עדיף…
    אנא, עני לי למייל הפרטי

    תודה

    ענת

  6. מדהים!!!!

    פשוט נפלא, צילומים מעולים התיאורים המזמינים עושה חשק… לא הבנתי האם ניתן לשכור את המקום או חדרים בו…

  7. קלעת בול…
    לפני מספר חודשים קראתי (כבר לא זוכרת איפה..אולי NYT ) על סלוניקי ועל חלקידיקי ,עלו בי זיכרונות נשכחים מהטיול ביוון אחרי השחרור מהצבא ..הוקסמתי ואמרתי לעצמי אולי השנה אחרי החגים(העונה המועדפת עלינו לנסיעה זוגית)נגוון עם יוון במקום איטליה האהובה…קנית אותי ! אבל איך אמצא מקום קסום כמו זה ששהיתם בו?
    האם מיועד לחברים ומשפחה בלבד , או שישנה אפשרות גם לחסרי הקשרים להזמין חופשה במקום?!

  8. וואו

    ושוב פעם: וואוווו!!

  9. לכל המוקסמים
    מצטערת לאכזב אבל הבית הספציפי הזה הוא פרטי לגמרי ואינו עומד להשכרה. בטוחה שאפשר למצוא עוד הרבה בתים קסומים שאפשר להשכיר למשך חופשה משפחתית באיזור וביוון בכלל.
    שתהיה חופשה נעימה וטעימה לכולם

  10. מיכל

    תמונות מהממות ובהחלט מרגישים כמה נהנת. הקיפודה פוטוגנית בטרוף!

  11. יווווו…

    ייוווווו….

    I LIKE !!!!

  12. אסו !

    תראי תראי –

    אפילו אין צורך במתכון. כמו שנאמר, תמונה אחת שווה…………….

    פשוט, יפה, אלמנטרי.

  13. באמת מקסים

    הייתי בחופשה בחלקידיקי (porto carase) מספר פעמים בשנים האחרונות ונהנתי מאד אבל אני מוכרח להודות שדרך התמונות שלך האזור קבל מימד חדש , יפה מאד

  14. בוסתן אוסף זני התאנים.

    היי מיכל יש לי בוסתן של מעל 200 זני תאנים, קראתי את הכתבה שלך ואהבתי מאוד, רציתי להציע לך לבוא לבקר בבוסתן שלי בבנימינה.

    אם זה מעניין צרי קשר בטלפון או במייל.

להגיב

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*