יפה בסלוניקי על המים

 

א' לא נכנע אפילו מול חומות ההתנגדות העקשות ביותר. הוא חיפש בין חבריו הרבים עד שמצא אחד יחיד ומיוחד, שבנוסף לכל כישוריו האחרים, יש בבעלותו בית שנושק לים ומוקף בגליו כמעט כמו סירה אבל  יסודותיו יצוקים עמוק באדמת יוון. "לזה לא תוכלי לסרב", אמר א' בנימת ניצחון. "כל ההכנות עלי, רק תגידי כן". ואני? למה שאסרב לבלות חמישה ימים במקום המושלם בעולם עם חברים אהובים, בלי ילדים, מוקפת בים כחול עמוק, אלכוהול ואוכל משובח? הסכמתי מיד.

וכך מצאנו את עצמנו בבית בניקיטי, כפר פצפון ופסטורלי במיינלנד של יוון, 50 דקות נסיעה מסלוניקי העיר. אין מילים לתאר את יופיו של המקום, את קרבתו לים, את פשטותו רבת הסטייל והטעם המשובח, את קסמו של בעל הבית רב המעללים שבנה חלקים נכבדים ממנו במו ידיו, את האוכל המענג שהתבשל לי כמו מעצמו במטבח הקטן והמיוזע, את השלווה שלא זוכרת כמותה ואת האושר שמילא אותי מהרגע שנכנסנו בשער ועוד הרבה אחרי שעזבנו, שיכורים ומדושנים מרוב חופש.

כשהבית מתמלא באורחים וגם בחודשי החורף, כשהוא עומד ריק, מנהלת אותו ביד רמה ר', אם הבית המקומית חדת העין וחמת המזג שמתקשרת מצוין ביוונית המתגלגלת כשפה יחידה בפיה, עם  אנשים ובעלי חיים כאחד. מדי בוקר היא מופיעה עם מיץ תפוזים טרי, שקית של עגבניות ופלפלים שקטפה בדרך בחלקה הפוריה שלה ולהקה של כלבים בכל הגדלים והצבעים שרצה אחריה בזנבות מכשכשים. לא מזמן הצטרפה לחבורה העליזה גם גדיה אפורה ומתוקה העונה לשם גריזולי, עונדת קולר ולא לגמרי סגורה על זה שהיא לא גור כלבים.

העגבניות היווניות מעוררות קנאה. חזקות, ארומטיות, מלאות טעם וריח ומשתדכות מצוין עם הפטה המקומית המשובחת ונגיעות של שמן זית בתולי.

יוגורט קריר וסמיך שחושב שהוא שמנת מקבל באהבה מלפפונים עם נענע ובצל ירוק, קטניות פריכות מבושלות אל-דנטה בסלטים קרים, ריבת אפרסקים מפירות שקנינו ביום הראשון ומיהרו להבשיל בחום הגדול, דבש מקומי, מהטובים שזכיתי לטעום, התמחות בה הולך שמו של ניקיטי לפניו.

בבוקר בבוקר אצל הדייג המקומי, לא צריך לדבר יוונית, רק למשש ולהריח. שרימפס בהירים ומקרלים שלפני כמה שעות עוד שחו במפרצון פסטורלי בקרבת מקום. אוספים עוד עגבניות בדרך, לחם טרי ובורקסים חמים במאפיה של אינה וענפים של שומר בר שצומחים פרא לצידי השביל שמטפס אל הבית.

ויש גם דגה ממש מקומית: קיפודי ים שצדתי במו ידי במפרצון מתחת לבית. ר' לימדה אותי להבדיל בין הקיפודים לקיפודות שנושאות בגופן כריות כתומות רכות, מתקתקות ומבושמות בניחוח של ים. שקי ביצים שנמסים בפה ומשדרים עונג מצמרר שמשתלט על הגוף. אם לארוטיקה היה טעם הוא היה בדיוק כזה.

האיטלקים שמים אותם בפסטה. הצרפתים אוכלים אותם בכפית עם שפריץ של לימון. אני עוצמת עיניים ומגלגלת בפה, מתפללת שאספיק למצות את העונג לפני שייעלם.

טיול אחה"צ בכפר. בתים של פעם. הרבה צבע. צרורות של זעתר מקומי תלויים לייבוש בין חבלי הכביסה. כוורות ישנות, צבעוניות מסודרות בערימות. הקפה הקטן במרכז. חצרות צפופות עמוסות גידולים של פירות וירקות. איש תחת גפנו. מי יתנני מקומית.

חזרה אל החוף שמתחת לבית. כבר אחרי 8 בערב. כרוניקה של שקיעה ידועה מראש ובכל זאת מהממת כל יום מחדש.

עם קצת מזל אולי יזמינו אותי שוב בשנה הבאה.