במקרר שלי יש מדף שלם שמאוכלס צנצנות-צנצנות של ריבות פרי ברקיחה ביתית: אפרסקים, משמשים, תותים, שזיפים, תותי עץ, שסק, תאנים, תפוחים, תפוזים, תפוזי דם, פטל שחור, פטל אדום, גויאבות, דובדבנים חמוצים, קומקווטים, פיטנגו ואולי עוד כמה שמתחבאים הרחק מאחור.
ולא שיש מי שבאמת אוכל את כל הריבות האלה. האיש והמתבגר אינם אנשי ריבות. הנסיכה מבקשת מדי פעם סנדוויץ' עם ריבת תות לארוחת עשר בבית ספר. אני מוכנה להתחיל כל בוקר בכמה טוסטים חמימים מרוחים בחמאה וריבה אבל לרוב נמנעת מסיבות מובנות.
אז מה עושות שם כל הריבות אתם שואלים?
אני מוצאת שרקיחת ריבות היא פעילות מרחיבת לב ומרגיעת נפש מאין כמוה. המחשבה על שימור טעמה של עונה מסוימת לאורך השנה כולה, ריחו המשכר של הפרי שפוגש בסוכר וממלא את הבית מתיקות מבושמת, בועות של רתיחה עצבנית צבועות באדום, סגול, כתום או ורוד עז, המתח וההימור שמלווים את ההחלטה מתי להפסיק את הבישול שתהיה המרקחת סירופית אבל לא דלילה מדי, בעלת גוף אבל לא סמיכה מדי. כל אלה הופכים הכנת ריבות לאחת מפעילויות המטבח החביבות עלי. כשהריבה מוכנה צריך רק להעביר אותה לצנצנת, לסגור חזק חזק ולחכות לרגע הנכון בו יתחשק לי להביא אותה מתנה לחברים אהובים שישמחו בה מאוד, להניח על שולחן ארוחת הבוקר בשבת שמשית וקרירה בחצר או לארוז בסל הפיקניק עם חלה טרייה וחמאה שתתרכך כל הדרך ליעד המסומן.
ואפשר גם לצוות אותן לעוגות האלה או לריקוטה ביתית טרייה כמו פה. גם קצת פירורי עוגיות חמאתיות וכף של שמנת חמוצה לא יזיקו כמו פה.
ואם יש לכם צנצנת מיותרת של ריבת משמשים מפירות סוף העונה (שזה ממש עכשיו אז תזדרזו) אפשר לזגג בה כנפיים ולצלות בתנור.
ריבת משמש ביתית
מכל הריבות משמשים היא אהובה עלי ביותר. הבישול מוציא מהפרי את מלוא טעמיו המשמשיים, מדגיש את חמיצותו ובתוספת סוכר הופך את טעמו הנפלא לנפלא עוד יותר. כמו בכל ריבה אני משתדלת גם כאן להוריד ככל האפשר את כמות הסוכר ולהקטין ככל האפשר את משך הבישול שלה. הפחתת הסוכר עוזרת לשמר את טעמו הטבעי של הפרי ויחד עם משך הבישול הקצר יחסית נשמר ואפילו מעמיק גם צבעו.
1 ק"ג משמש בשל חצוי, מגולען וחתוך ל 6-8 פלחים צרים
1/2 ק"ג סוכר לבן
שמים את המשמשים החתוכים בסיר כבד.
יוצקים עליהם סוכר ולשים בידיים עד לקבלת בוץ כתום.
מניחים את הסיר מעל להבה גדולה ביותר.
מבשלים כך את המשמשים עד לרתיחה עצבנית.
מערבבים מדי פעם ומסירים קצף אם יש.
כשהריבה מגיעה לרתיחה מקסימלית ומאיימת להידבק לתחתית הסיר מנמיכים להבה.
ממשיכים כך כ-20 דקות או עד שהריבה מסמיכה דיה. אם לא בטוחים מוציאים מעט להתקרר על צלחת וטועמים.
מניחים לריבה להתקרר בסיר או מעבירים אותה לצנצנות נקיות שנסגרות היטב ושומרים במקרר.
כנפיים מזוגגות בריבת משמש
כנפיים צלויות הם אחד ממאכלי הקונצנזוס אצלנו. כולם אוהבים אותן שחומות מאוד, מזוגגות ומבריקות עם קצה של מתיקות שרק עוזר להן להשתזף לתפארת בתנור.
לכנפיים:
25 כנפיים חצויות
לרוטב:
1 כוס ריבת משמש ביתית (אפשר גם קנויה מבית טוב)
1 כפית צ'ילי גרוס או אריסה (לא חובה אבל מוסיף המון)
1 שן שום
3 ס"מ ג'ינג'ר טרי מקולף ומגורר דק
1/2 כפית מלח ים
2 כפות שמן זית
1/3 כוס סאקה (או יין לבן או מים)
מחממים תנור ל-200 מעלות.
מרפדים תבנית גדולה ושטוחה בנייר אפיה.
בקערית מערבבים את כל חומרי הרוטב וטורפים עד לקבלת תערובת אחידה.
יוצקים את הרוטב על הכנפיים ומערבבים עד שהן מכוסות בו באופן אחיד.
מסדרים את הכנפיים בתבנית בשכבה אחת לא צפופה מדי.
מפזרים את שאריות הרוטב מעל הכנפיים.
צולים בשליש התחתון של התנור במשך שעה או עד שהכנפיים שחומות מאוד ומבריקות מזיגוג בשני צידיהן.
אוכלים מיד. בידיים. ברור.
