לכאורה יום של בחירה היום. למעשה אין שום בחירה, רק חובה: החובה לבחור. ומי יודע – אולי בסופו של יום הייאוש יתחיל להיראות קצת יותר נוח.
בינתיים הסקרים מנבאים כך או אחרת. הדיבור משתנה משבוע לשבוע. תקוות נמהלות בחרדות ובזווית העין נראים בכל רגע נתון שלטי חוצות עם פרצופים וסיסמאות שעושים הכל חוץ מלעורר אמון.
גם במטבח אני עושה בחירה בעקבות דיאטה בריאותית של חבר קרוב ועורכת ניסויים בקמח חומוס. לא עובר יותר מדי זמן ומה שהתחיל בניסוי קטן הופך לסוג של אובססיה.
במשך כמה ימים אני מפזרת, שוקלת, מערבבת ומתבלת קמח חומוס בכל מיני צורות ומרקמים. אחד הדברים הטעימים והפשוטים שיצאו מכל המשחקים הוא פנקייקס קטנים, שמוכנים בדקות, נטרפים בעוד פחות דקות ועובדים כמעט עם כל ציפוי שעולה בדמיונכם.
האמת שלא המצאתי פה כלום. פנקייק החומוס שלי מבוסס על מאכלים עתיקי ימים ומסורת. האיטלקים קוראים לזה פרינטה ומכינים אותה בדרך כלל בתנור, על גבי תבנית עגולה מחוממת מראש, קצת כמו פיצה גדולה עליה מוסיפים בצל, רוזמרין ועוד כל מיני. הצרפתים קוראים לזה סוקה ומכינים אותו במחבת, בגודל של קרפ, עם או בלי מילוי או ציפוי. כך או כך מדובר באוכל מהיר, משביע מאוד, שמתאים גם לטבעונים, למתנזרים מגלוטן ולמי שפסח אצלו כולל קטניות.
יש שני סוגים של קמח חומוס: זה שנטחן במקום בחנויות תבלינים מחומוסים יבשים וזה המסחרי שאפשר לקנות היום כמעט בכל סופרמרקט, בדרך כלל על מדף המוצרים האורגניים. הראשון טעים יותר בעיני, דורש תוספת של פחות מים ומייצר פנקייקס פחות יבשים. שימו לב שכמות המים הנדרשת משתנה מסוג לסוג. בכל מקרה הוסיפו מים בהדרגה, ערבבו היטב אחרי כל הוספה ותקנו, אם צריך אחרי שטטגנו פנקייק אחד או שניים.
ועוד דבר: כמו כל פנקייקס, גם אלה טעימים לאכילה ישר מהמחבת. אחר כך הם אכילים אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.
1 כוס (130 גרם) קמח חומוס
4 כפות שמן זית + עוד קצת לשימון המחבת
קורט מלח
1 כוס (250 מ"ל) מי ברז אם משתמשים בחומוסים טחונים במקום
או
11/2 כוסות מי ברז אם משתמשים בקמח חומוס ארוז מהסופר
שמן זית למריחת המחבת
בעזרת מטרף ידני מערבבים קמח חומוס, מלח ושמן זית.
מוסיפים בהדרגה את המים תוך כדי טריפה, כל פעם קצת, כדי שלא ייווצרו גושים.
מניחים לעמוד 10 דקות.
התערובת צריכה להיות נוזלית.
מחממים מחבת טפלון ומשמנים אותה קלות בנייר מטבח ספוג בשמן זית.
כשהמחבת חמה, יוצקים את בלילת החומוס ויוצרים ממנה מעין פנקייקס קטנים ודקים. המחבת צריכה להיות חמה מספיק כדי שהבלילה תתקשה מיד עם נגיעתה בה ולא תיזל.
מזהיבים את הפנקייק מצידו התחתון. הצד העליון מתייצב גם הוא ומתחילים להווצר בו מכתשים עגולים קטנים.
הופכים ומזהיבים גם את הצד השני.
מוציאים וממשיכים לסיבוב הבא.
אוכלים את הפנקייקס חמים עם ציפוי מלוח או מתוק, לבחירתכם.
כמה רעיונות לציפויים מלוחים (ותרגישו חופשי לאלתר עם מה שאוהבים ו/או נמצא במקרר. כמעט הכל הולך):
- אבוקדו, כוסברה וממרח לימונים כבושים עם עריסה
- גבינת עיזים רכה עם פלפל קלוי
- גבינה גרוזינית (או פטה) מגוררת עם סלט קטן של עלי זעתר בלימון, סומאק ושמן זית
- גבינת עיזים או צאן עם מרמלדה מתפוזי דם
- סלט קטן של עלי רוקט ועגבניות שרי
בזכות נ' חברתי חובבת המתוקים נזללו גם לא מעט מאלה עם זילוף נדיב של דבש ושמנת חמוצה מעל. טעימים ממש!
