ט"ו בשבט הוא חג חקלאי – ראש השנה לאילנות, הזמן בשנה בו שיאה של עונת הגשמים בדרך כלל כבר מאחורינו (השנה נקווה שזה לא המצב היות ומדובר בשנה מעוברת שהחגים היהודיים מופיעים בה מוקדם מהרגיל) והעצים מתחילים לפרוח ולחנוט פירות חדשים. אכילת פירות יבשים – מסימניו הבולטים של החג – […]
עונת ההדרים בעיצומה. בשולי הפרדסים, בחלק שקרוב לגדר, ובשדרות עירוניות עומדים עצים עמוסי פירות בוהקים בכתום עז, גודלם נע בין קלמנטינה גדולה לתפוז קטן, קליפתם מפיצה בושם ייחודי אך איש אינו טורח לקטוף מהם, לקלף ולמצוץ בשקיקה את עסיס פלחיהם. חושחש – הבן המתבגר, הבועט, המתריס והמאתגר של משפחת פירות […]
דפי בצק פילו דקיקים, חיוורים ועדינים, נערמים זה על גבי זה, משוחים בחמאה מזוקקת או בשמן זית ליצירת דפדוף פריך. מתקפלים, נאספים וחובקים בתוכם נתחים רכים מבשרה של תרנגולת (במקור הוכנה הפסטייה מבשרן העדין של יונים שבושל עד רכות ופורק מעל העצם) שבושלה בשמן זית מתובל בהרבה בצל שהפך ריבתי […]
האיש שלי תמיד אומר שאיך שמגיע פסח, נגמרת השנה. ואכן, כל שנה, מיד אחרי ליל הסדר, מתחיל מיקס מבלבל של שבתות, מועדים וחגים, חופשות ונסיעות. מעט מאוד ימי שיגרה והמון שבועות שלא ברור איזה יום פותח אותם ואיזה מסיים. אצלנו מתוספים לכל אלה גם אירועי בית מארח כיתתי וימי […]
ערמונים הם מחשבות על ארצות קרות ורחוקות. גזעיהם עבים, ענפיהם מושטים לשמיים, עליהם מאוצבעים בירוק עמוק, פירות מציצים ביניהם, תלויים כמו כדורים קוצניים. רק כשיבקעו מקליפתם, מתעגלים בביישנות בתוך שריון השוקולד שלהם, ייראו פתאום מוכרים ומפתים. פריז, לונדון, ניו-יורק, איסטנבול – בכולן נישא בשבועות אלה ריחם של ערמונים נצלים ומתקרמלים […]
בתקופת ירושלים שלי חגגתי הרבה על האימרה שלפיה הדבר הכי טוב בבירה זה הדרך חזרה לתל אביב. אבל בעונה הזאת של השנה עשיתי באהבה גם את הדרך אליה. בזכות השקדיות. נדמה שכל שנה נעשות השקדיות פחות ופחות סבלניות ואינן מצליחות לחכות עד ט"ו בשבט בכדי להפציע ברוב שוויץ כשהן […]
אבי וקרן חברינו עברו למכמורת לפני שלוש שנים. בלב קצת כבד, אבל מלא בהרבה תקווה, גלשו להם מהרי ירושלים אל חוף הים ושלושת ילדיהם איתם. הוא – מלך ירושלים, שבמשך שנים הרקיד, השקה, האכיל ובנה את העיר בקצב הטורבו שלו, והיא – ירושלמית ותיקה וגאה, החליטו לעשות מעשה: לנטוש […]
