- מיכל וקסמן - https://www.michalwaxman.com -

ג'ינג'ית מתוקה / עוגת גזר ודלעת מבושמת

בגיל 8 וחצי הנסיכה שלי כבר פיתחה לה תפיסה פמיניסטית רחבה ומנומקת לפיה העולם הנשי (שהוא בעיניה כמובן העולם השולט) מתחלק לשני סוגים עיקריים: פקצות ושובבות כיפיות.

צילום: שי בן אסולין

 

הפקצות, שהן הרוב, מתעניינות באורך השיער ובמידת חלקותו, שקועות רוב היום באייפון, חברות בשמונה קבוצות וואטסאפ לפחות, מעריצות את קייטי פרי, שונאות בנים, מרבות להתגנדר ומשתדלות, למרות גילן הרך, להופיע בשיער פזור, נעלי עקב, חולצות בטן, חצאיות קצרות ומדי פעם אפילו נגיעת איפור, אם אמא מרשה.

השובבות הכיפיות מעדיפות משחקי דמיון ובלשות, מטפסות על עצים סודיים, שונאות להכין שיעורי בית, אוהבות לרוץ בגשם, קוראות ספרי הרפתקאות, משחקות כדורגל מדי פעם, מלטפות בעלי חיים בכל הזדמנות, נועלות נעלי ספורט קוליות וחושבות שבנים דווקא יכולים לפעמים להיות משעשעים.

בתוך קבוצת השובבות הכיפיות מסמנת הנסיכה שלי תת-קבוצה נשגבת ומיוחסת במיוחד: הג'ינג'יות!

כבר כמה שנים שדמיונה הפורה משיט אותה מגיבורה ג'ינג'ית נערצת אחת לאחרת: בילבי בת גרב, נוגה מקופיקו, אנני (המחזמר אותו היא מכירה בעל פה בשלוש גירסאות), האלי ואנני התאומות (שתיהן לינדזי לוהן בימיה הטובים) מהסרט אבא מתארס, אנה מפרוזן, ג'ורג' מהחמישיה הסודית של אניד בלייטון (שהיא לא ממש ג'ינג'ית אבל יש לה אופי של כזאת) ואן שרלי האסופית מאבונלי.

היא בולעת בשקיקה את מעלליהן, לומדת את דמותן ביסודיות ובדייקנות ומשננת בראשה הקטן את פרטי הפרטים של הופעתן החיצונית: שיער, בגדים, אקססוריז. היא יודעת בדיוק מה מעניין אותן, מה מפחיד אותן, במה הן מוכשרות וממה נמנעות. הן כובשות אותה בסערה, משתלטות על דמיונה המפותח, מככבות בציוריה ומבחינתה כל שנותר לעשות על מנת להפוך לאחת מהן, זה לצבוע את שיערה השטני, על פסי הזהב המושלמים שהשמש צרבה בו, לג'ינג'י.

"אין בעיה, עוד 10 שנים תהיי בת 18 ותוכלי לעשות מה שתרצי באיזה צבע שתרצי", אני מסבירה לה בסבלנות בניסיון להדוף את נחישותה ובתקווה שעד אז תהיה התקופה הכתומה מאחוריה.

"אני בתקופה כתומה", סימסה לי השבוע מכיוון אחר לגמרי נטע חברתי היצירתית (אותה ואת עוגותיה פגשתם כבר פה), "יצאה לי יופי של עוגת גזרדלעת. רוצה מתכון?". אין כמו סמס כזה בליווי תמונה מגרה כדי למשוך גם אותי אל עולם שכולו ג'ינג'י. רוצה. בטח רוצה.

דלעת יש לי בבית כי עכשיו יש מהן המון בשוק והן כתומות, פריכות ומתוקות. גזרים נשלפו השבוע מהאדמה בגינה שעל הגג וגם הם נפלאים ומלאי טעם. התפוזים על העץ הבשילו, גרידתם כתומה וריחנית והם מלאים מיץ, גם הכורכום הטרי בשיא עונתו וישמח להצטרף להכתמה וזו באמת יופי של עוגה, כזאת שתשמח כל נסיכה כיפית שובבה עם חלומות ג'ינג'ים.

 

עוגת גזר ודלעת של נטע

עם שינויים קלים שלי והמון המון כתומים.

 3 ביצים

11/2 כוסות סוכר חום מהסוג הבהיר (אני השתמשתי בסוכר קנים אורגני)

1 כוס שמן זית

1 כוס גזר מקולף ומגורר בפומפיה דקה (בערך 2 גזרים לא גדולים)

1 כוס דלעת מגוררת בפומפיה דקה (בערך 250 גרם ללא קליפות וגרעינים)

1 כפית ג'ינג'ר טרי מגורר

1/2 כפית שרש כורכום טרי מגורר (לא חובה אבל מוסיף יופי של צבע. אם אין פשוט מוותרים, בשום אופן לא מחליפים בכורכום יבש)

1/2 כפית אגוז מוסקט מגורר טרי

1/2 כפית קינמון טחון (נטע שמה 2 כפיות. לשיקולכם ועל פי מידת הבישום שאוהבים)

גרידה מתפוז שלם טרי מאוד ולא מדונג

מיץ מ-1/2 תפוז סחוט טרי

21/4 כוסות קמח רגיל

1 כפית אבקת אפיה

1/2 כפית סודה לשתיה

קורט מלח

אבקת סוכר לפיזור

 

מחממים תנור ל-170 מעלות.

מרפדים תבנית בקוטר 23 או 24 ס"מ בנייר אפייה ומשמנים במעט שמן זית.

בקערת המיקסר שמים ביצים, סוכר ושמן ומקציפים עד לקבלת תערובת תפוחה וצהבהבה.

בקערה אחרת מערבבים גזר מגורר, דלעת מגוררת, גרידת תפוז, מיץ תפוזים, ג'ינג'ר, כורכום, מוסקט וקינמון.

בקערה שלישית מערבבים קמח מנופה, אבקת אפייה וסודה לשתיה.

מוסיפים את תערובת הקמח לתערובת הביצים ומערבבים בעזרת המטרף של המיקסר.

מוסיפים את תערובת הכתומים והתבלינים ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.

מערבבים שוב בעזרת מרית על מנת להבטיח שהדלעת והגזר מפוזרים באופן שווה בתוך מסת העוגה.

יוצקים את המסה לתבנית ואופים 50 דקות או עד שהעוגה מזהיבה וקיסם שננעץ במרכזה יוצא נקי.

מניחים לעוגה להתקרר וזורים עליה אבקת סוכר או אוכלים כמו שהיא.

אם נשארה לכם דלעת תוכלו להכין ממנה גם את המאפינס הנפלאים האלה