מילה על מיכל

היי,

זו אני, מיכל וקסמן.

michal-profile-pic

נשואה לשי. אמא לאלה ולאיתי. בשלנית שכותבת או כותבת שמבשלת. מה שתבחרו.

מבלה את רוב זמני במטבח או מול המחשב, שם נולד ומתועד האוכל שלי אותו אתם פגשתם, פוגשים ועוד תפגשו בספרים שלי וגם כאן בבלוג.

אני לא שפית. לא למדתי בישול באופן מקצועי ולא עבדתי במסעדות. אין לי חיבור מסחרי עם חברות, גופים או אנשים בעולם האוכל. תמיד היתי ונשארתי בשלנית חובבת עם המון שעות מטבח ואוכל, משתדלת לחלוק את האהבה שלי לאוכל אמיתי וטוב, עשוי במחשבה ובסבלנות מחומרים משובחים, עם חברים אהובים, משפחה וכל מי ששותף לתשוקה ולסקרנות הזאת למטבחים, שווקים, גידולים וביסים עזי טעמים.

האוכל שלי הוא אוכל פשוט ונגיש, נקי מיומרות וקישוטים, כזה שכל אחד יכול להכין בבית על בסיס כמעט  יומיומי ולחלוק עם יקיריו. תמצאו פה משהו לכל יום בשבוע וגם לחגים, אירועים ומפגשים מיוחדים. משהו לכל עונה בשנה ולכל מצברוח.

לא פעם שואלים אותי מאיפה באים הרעיונות לכל הבישולים? ואני אומרת – מהחיים.

העולם סביבי הוא לונה פארק של מאכלים וטעמים. כל טיול, נסיעה לחו”ל, מפגש, ארוחה במסעדה, ביקור בשוק, צפיה בסרט או דפדוף בספר הם מקור להשראה, לחלום על טעם חדש או חומר גלם מסקרן שמצית עוד ניצוץ, עוד פנטזיה שחייבת להתממש כאן ועכשיו, לחצות את גבולות הדמיון ולקפוץ ממנו אל הסיר או הצלחת.

אוכל בשבילי הוא צורך. לא רק פיסי קיומי. צורך נפשי, יצירתי, מעורר דמיון ומחשבה.

לבשל משהו למישהו זו הדרך שלי לתקשר, לאהוב, לטפל, לגונן וכמובן לשמח.

אוכל יכול להיות זכרון. חיבור ישן או חדש לזמן ולמקום. דרך טובה להכרות אישית ותרבותית, קשירת קשר ויצירת שפה משותפת.

הספרים שלי, שלושה במספר: טעמים ראשונים, ארוחת ילדים ובואו לאכול, וגם הבלוג הזה הם הזדמנות בשבילי להכניס אתכם אל תוך המטבח שלי. לתת לכם לטעום ממנו ולקחת אתכם את מה שתאהבו. הכל כתוב והרשות כמובן נתונה לפרש, לאלתר, לכווץ ולהרחיב עד שיתאים בדיוק למה שמתחשק לכם וליקיריכם.

בעניין הצילומים – זו אני שמצלמת.

הרגל שנולד מצורך לפעול ולתעד בזמן אמיתי ובאופן זמין ביותר את כל מה שנוצר במטבח והפך עם הזמן לעוד דרך לבטא ולהעביר אליכם את המחשבות שלי על אוכל.

לרוב, כשאני לא מטיילת בארץ ובעולם, אני מצלמת בבית שלי: במטבח, בחצר, בערוגת הירקות או סביב השולחן המשפחתי. באור יום טבעי, ללא עזרים, איבזורים ועיצובים מיותרים. שומרת גם במראה על מקסימום נגישות וטבעיות, כי אוכל טעים ומשמח באמת אין לו צורך להתייפיף ולהתקשט.

דברתי מספיק.

יאללה, בואו לאכול!