מה יש לומר בימים הבילים, כשהאוויר – כמו המציאות כולה – מבעבע ומאיים להטביע אותנו במפלי זיעה מהולים בייאוש וקושי גדול במציאת תקווה להיאחז בה.
במסגרת מחשבותיי על פסטה ונחמות מטבח קטנות, אני מפליגה בדמיוני אל האיים שמדרום למגף האיטלקי ומתמקמת לרגע לחופיה של סיציליה, בואך שוק כפרי קטן כזה או אחר.
אני משוטטת בין הדוכנים, מלקטת מלוא הסל יבולי קיץ עזי צבע: עגבניות בשיא בשלותן, צרורות רעננים של בזיליקום אותם אני פורעת קלות באצבעותיי בתקווה שיעלה באפי ניחוח העלים הרכים, שקדים שהתייבשו על עצים בבוסתנים קרובים ונאספו זה עתה, מתפצחים מול עיני תחת ידיו הנחושות של איכר מקומי, שינים שמנמנות של שום שאך סיים להתייבש וחריץ גבינת ריקוטה סלאטה (ריקוטה מומלחת שיש בה עדיין זכר לטריות המוכרת של ריקוטה, אבל תהליך ההמלחה משמר אותה, מאריך את חייה והופך אותה מוצקה דיה לגירור או פירור לתוך צלחות מהבילות של פסטה.
מהשוק אל המטבח הקטן שלי באי (מותר לבחורה לחלום, לא?), שם, בעזרת עלי ומכתש גדולים וכבדים אכתוש את כל אלה לכדי פסטו טראפנזה – פסטו עגבניות, בזיל, שום, שקדים ושמן זית, מחוזק בפלפל שחור גרוס טרי ומעט צ'ילי יבש כמנהג הדרומיים – ואערבב אותו לתוך פסטה נגיסה במידה, משל הייתי נצר למשפחה מקומית שחייה התנהלו מאז ומעולם באי הנחשק.
במטבח התל-אביבי שלי אני מתעוררת מהחלום אך מתעקשת להפוך לפחות את הפסטה והפסטו למציאות. אני זונחת את פרויקט הכתישה ועורמת את מרכיבי הפסטו בתוך קערת מעבד המזון. בהיעדר ריקוטה מומלחת אני מגררת על הפסטה שלי אבן יוגורט מהכפר הפלסטיני סוסיא בהר חברון (זיכרון רחוק מימים של נורמליות בהם זכיתי לבקר בכפר ולראות את נשותיו עמלות על הכנת האבן הזו), טעמי חלב צאן ומעט חמיצות מבורכת יעזרו להמשיך לתחזק לעוד רגע קט את החלום הסיציליאני.
פסטה עם פסטו עגבניות סיציליאני (טרפאנזה)
500 גרם פסטה קצרה מבושלת לפי הוראות היצרן
צרור גדול של בזיליקום, העלים מופרדים מהגבעולים (70-100 גרם עלים נטו)
200 גרם עגבניות אדומות, בשלות, מקולפות וחתוכות לפלחים
2 שיני שום פרוסות
100 גרם שקדים מקולפים קלויים במחבת
קורט נדיב פלפל שחור גרוס טרי
מלח ים
קורט נדיב צ׳ילי יבש גרוס (לא חובה אבל מוסיף המון)
200 מ״ל שמן זית
200 גרם (נוספים) עגבניות בשלות להגשה, מקולפות, נקיות מזרעים ומיצים וחתוכות לקוביות קטנות
אבן יוגורט מגוררת (אפשר להחליף בפרמזן)
במעבד מזון שמים שקדים, שום, פלפל שחור, מלח וצ׳ילי. טוחנים בפולסים עד שמתקבלת תערובת גסה אך אחידה.
מוסיפים עלי בזיליקום ועגבניות וטוחנים שוב בפולסים כנ״ל.
מוסיפים שמן זית בהדרגה, טוחנים שוב בפולסים.
המטרה היא לקבל משחה נוזלית יחסית, קרמית ובעלת מרקם שאיננו חלק לגמרי. לחילופין אפשר לטחון את התערובת בטחינה רצופה, עד שמתקבלת משחה חלקה ללא גרגירי שקדים טחונים. אני מעדיפה את הפסטו שלי בעל מרקם גס וגרגירי. לבחירתכם.
מבשלים את הפסטה על פי הוראות היצרן ומסננים.
מוסיפים פסטו ומערבבים.
מוסיפים עגבניות חתוכות ומערבבים.
מגררים מעל אבן יוגורט, פרמזן, או אם אתם באיטליה – מעט ריקוטה סלאטה (מלוחה) ואוכלים מיד.
איזה כיף שחזרת לכתוב פה. נחמה קטנה ומתוקה בתוך ים היאוש.
היי מיכל. כל מתכון בסלע.
שקד מולבן קנוי הוא שקד שעבר קילוף, הרתחה וייבוש. לא בדיוק זהה לשקד קלוף ביתי.
נהנה מאד מספרייך והמתכונים. ניכר בהם המחשבה, הידע והדיוק.
תודה מיכל על המתכון. איפה אפשר לקנות אבן יוגורט ואיך בעצם משתמשים בה?
אבן יוגורט מגררים כמו שמגררים פרמזן. אפשר להשתמש בה להגשה עם פסטות, עם ירקות צלויים, עם סלטים. במקור היא שימשה דרך לשמר חלב לשימוש בעונות בהן איננו זמין. במטבח הפלסטיני נהוג להמיס אותו לתוך נוזלים להסמכה ותיבול של מרקים ותבשילים בהיעדר יוגורט טרי.
אפשר להשיג בחנויות בערים וכפרים בחברה הערבית וגם בחלק מחנויות הגבינות בערים יהודיות. בתל אביב למשל יש אבן יוגורט בשוק הנמל, בעילא, בעדינה, בשפרה ובעוד מעדניות
גם במסעדת ה אחים במכולת באבן גבירול
הי מיכלי
באוקטובר נהיה בסיציליה ונטעם את המקור ובינתיים המתכון שנתת נראה מגרה וננסה אותו עוד לפני הנסיעה
דודה אילנה
אין יותר משמח מחופשה בסיציליה באופק ❤️
שלום מיכל,שקדים קלופים,הכוונה מקליפתם החומה,הדקה?המתכון נשמע נפלא.תודה
כן. מה שנקרא במחוזותינו משום מה שקדים מולבנים
תודה מיכל! כל כך הולכת להכין את זה בקרוב! נראה באמת פתרון פשוט לחום ולייאוש.
מחכה לשמוע איך יצא