יום שישי, שוק האיכרים בנמל תל אביב. ברגע האחרון, בדרך לאוטו, נזכרת ששוב נגמרה לי הטחינה ונעצרת ליד הדוכן של "אנשי הזית" (שכשמם, מגדלים זיתים ועושים מהם שמן משובח. אבל זה סיפור אחר). "אפשר טחינה בבקשה?", אני מסננת בחיפזון. "איזו?", שואל הבחור מצידו השני של הדוכן. "יש יותר מאחת?", אני […]
לאורך השנים לא הסתרתי פה בשום צורה את אהבתי הגדולה, כמעט אובססיבית, למשמשים. טריים, אפויים, צלויים, מלוחים, מתוקים – רוצה לאכול מהם כמה שיותר ובלבד שיהיו בשלים, כתומים ומבושמים כמו שרק הם יודעים להיות. העץ הראשון ששתלנו בגינה שלנו, הרבה לפני עידן הגינה על הגג ושאר תוצרת אישית מפוארת, היה […]
האיש שלי תמיד אומר שאיך שמגיע פסח, נגמרת השנה. ואכן, כל שנה, מיד אחרי ליל הסדר, מתחיל מיקס מבלבל של שבתות, מועדים וחגים, חופשות ונסיעות. מעט מאוד ימי שיגרה והמון שבועות שלא ברור איזה יום פותח אותם ואיזה מסיים. אצלנו מתוספים לכל אלה גם אירועי בית מארח כיתתי וימי […]
מה עושה שוק אחד לשווה יותר משווקים אחרים? יש לכם יום שלם לשמוע את תשובתי המנומקת? הנחתי שלא. אז אומר בקצרה: שוק טוב הוא מבחינתי שוק שמספק בנוסף לסחורה טרייה ונפלאה גם הרבה השראה. שוק שאפשר לבוא אליו עם רשימות מוכנות (אם אתם אנשי רשימות. אני לא) אבל אפשר ואפילו […]
מה עושים עם צרור גזרים שנשלפו זה עתה ממעמקי האדמה לרגל החלפת קולקציה בגינה?
כדורים זהובים שיוצאים מהתנור פריכים ומתובלים ויש בהם בורגול, פטה, ירוקים ו…..גזר כמובן.
בשבועות האחרונים אני עוברת ליד הדוכן של הסלקים הצבעוניים בשוק האיכרים ועוצרת להתפעל מצרורות צרורות של שורשים שנתלשו לא מזמן ממעמקי האדמה שם הוורידו, הצהיבו והאדימו בחשאי, שומרים בביישנות את יופים והדרם מפני עוברים ושבים. רק ההתכנסות הזאת לתוך עצמם והאהבה לחושך וקור מצדיקה את היותם יצורים חורפיים. מי שיצליח […]
לא קל להיות גינת ירק בחורף, אפילו לא בגירסתו התל אביבית המתונה בדרך כלל. יש מי שהתקשה לשרוד את הסופה מלפני שבועיים ויש מי שהחורף בשבילו בעדיפות ראשונה וקור וגשם הם עבורו סם החיים. כשעליתי לגג לבדוק מה שלום הגינה שלי גיליתי בה חיילי שומר זקופי עלים שמראם הרענן מביא […]
על חלום גינת הירק השופעת (רצוי עם כמה תרנגולות חופש גאות מקרקרות בין הערוגות ואולי עז או שתיים שחיות בה בנחת מבלי לאכול אותה עד השורש) כתבתי פה כבר אינסוף שורות. גם על הדבר הזה שמחבר אותי לעיר ויוצר מכשול משמעותי בדרך להגשמתו של החלום, דיווחתי לא פעם. והנה כבר […]
את הקובה המיתולוגי של לילי, אמא של ד' חברתנו האהובה, זכיתי לטעום כבר כמה פעמים בלי לפגוש את המקבבת בכבודה ובעצמה. איכשהו עשו הקובות העדינות שלה את דרכן מרמת השרון למטבח שלי ונעלמו כלא היו, משאירות אחריהן טעם של געגוע עמוק למשלוח דומה ממש בקרוב ותקוות שיבוא יום ואדע ליצור […]
הכמיהה לאוכל אסייתי אינה מרפה ממני בשבועות האחרונים. הווק עובד שעות נוספות. אני והמתבגר (שגם הוא כמוני מכור לטעמים האסייתיים ולכל מה שריח אוממי עולה ממנו) מלקקים אצבעות והבית זקוק לאיוורור תמידי. העיסוק בהצגתו לעולם של הספר החדש שלי, שכבר מפציע פה ושם בחנויות, משאיר אותי נטולת זמן ומחדיר בי […]
