חודש מרץ רב הבלבול בעיצומו. החורף הישראלי, שמראש אינו מצטיין בהחלטיות רבה, מגלה סימני חולשה, מגמגם גמגומי פרידה ומתקשה לזקוף קומתו במאבק מול גלי החום הראשונים שמאיימים לסלקו חבוט ומושפל. אני נפרדת מיקירי ומתעופפת לצידו האחר של הכדור, אל הקיץ התאילנדי שמתחרה בבעירתו רק בפלפלי הצ'ילי הקטנטנים שתוקפים את החיך […]
כזו אני – נצר למשפחת פרדסנים. חלק נכבד מילדותי עבר עלי בפרדס של סבא אריה במושב גן חיים. שורות שורות עמדו להם עצים שמחים ופוריים של תפוזי שמוטי אליפטיים ותפוזי ולנסיה עגולים – אלה למאכל ואלה למיץ, אשכוליות רגילות לצד ורודות, לימונים, חושחש או שניים שנזנחו בעת ההרכבה, מנדרינות דנצי […]
החורף פה. הוא פה במלוא עוצמתו. קר וגשום בתל אביב ובכל הארץ. אירופה כולה קפואה ומושלגת. אפילו מיוון מגיעות תמונות פסטורליות של מרבדי שלג לבן לחופו של ים. עד נפולי הדרומית ברחתי רק כדי להצטייד בכפפות, כובע צמר וצעיף על מנת לשרוד בכבוד במעלה או שתיים פלוס מינוס (פרטים ותיאורים […]
בוקר יום שלישי בשוק הגדול של נצרת. על אף החמימות הבלתי חורפית בעליל מתנהל לו השוק בהמולה השמורה לעונות קרירות, ירוקות ופוריות. דוכנים עמוסי פרי הדר – תפוזים וקלמנטינות, לימונים ופומלות – כולם מבריקי קליפות בשרניות. פקעות שומר שמנמנות, ראשיהן מעוטרים בנוצות עלים ירוקים, אסופת צנוניות סמוקות בוורוד עז, צרורות […]
חלק נכבד מהשנתיים האחרונות ביליתי בנצרת, במטבח הביתי של משפחת ספדי. מה שהתחיל במפגש חברתי מקרי וטעים ביני לבין השף דוחול ספדי הפך לאט-לאט לחלום שמתגשם ונגמר בספר שיצא לאור בשבוע שעבר. קשה לתאר במילים את עוצמת החווייה האישית שלי מתהליך העבודה על הספר הזה ואת גודל ההתרגשות שלי עם […]
בחצר של סבא וסבתא שלי צמחו עצי שזיפים מחמישה זנים שונים בצורתם ובטעמם, כולם כאלה שלא יצא לי לפגוש מאז בשווקים או במטעים: שזיפי סנטה רוזה באדום יין, שאיבדו מחמיצותם רק כשהגיעו לבשלות שיא. שזיפי אוגדן צהובים ומלאי מיץ. שזיפי קלסי ירוקים כהים, מוצקים ומתוקים. שזיפים קטנים בירוק ואדום (שמם […]
שעת ערב מוקדמת בתל אביב. אני מטפסת בסולם אל הגינה שעל גג החניה שלנו. גם עכשיו, כשהשמש מתחילה לשקוע, החום והלחות שאין מהם הפוגה מזכירים מאוד את בנגקוק. אני סוקרת במבטי את התבלינים והירקות התאילנדים שהתאמצתי לקבץ, עוד דרך לתעל כמיהה וגעגועים אל הארץ הרחוקה ומטבחה, שכבשו אותי בסערה שלא […]
סוף חופשת הפסח, בקושי הספקנו לנחות משבוע מלא חוויות באי זנזיבר (מבטיחה לספר גם על זה ממש בקרוב) וכבר אני מקבלת צו התייצבות מחברי הנצרתיים: "שורפים את החיטה הירוקה לפריקה, בואי לראות". יום של מזג אוויר מתעתע, אחרי ארוחה משובחת במסעדת דיאנא, אנחנו מתגלגלים במורד ההר אל השדות שעוטפים את […]
החצר שלנו לא גדולה, ובכל זאת נטועים בה לא פחות מ-12 עצים מניבי פרי ועוד כמה שגרים במכלים על הגג ובמרפסות קטנות פה ושם. לא אכחיש שמדובר בצפיפות שלא תמיד מיטיבה עם העצים ומאלצת אותם להיות מאוד יצירתיים בחיפושם אחר מרחבים לפרוס אליהם ענפים ולהתחדש בפלומת עלים צעירה ומבריקה. ובכל […]
האביב, שהגיע השנה באמצע פברואר (או שמא היה זה בכלל קיץ לרגע?), הביא איתו אלרגיות קשות ובלבול גדול. הפרה בוטה של סדרי טבע מוכרים – נקודת תקווה לקיומה של שיגרה בתוך הכאוס המוחלט שהוא חיינו בלבאנט. חובבי הארטישוקים, פרחי מאכל יפהפיים ודוקרניים שכמותם, נערכו לחסכים עונתיים קשים עקב נוכחותם הדלה […]
