עדות

אפיה

איזה יופקה / גוזלמה ופיליקאס מבצק יופקה תורכי

כבר מהשם המסתורי-משהו יכולים חדי חושים להבין שיש פה עניין ששווה התעסקות. יופקה (yufka) היא יריעת בצק עשויה קמח ומים, מרודדת דק-דק בקוטר גדול (מין שטיחון בצק אפוי על סאג’) שמגיעה מתורכיה, שם מכינים ממנה מטעמים אפויים או מטוגנים, פריכים ומתפצחים, ממולאים במה שמתחשק: בוריק, גוזלמה, פליקאס ובקלאווה. המשותף לכולם […]

חצילים

איך אומרים מפרום ביוונית?

החופש הגדול מאחורינו. באופק הקרוב מנופפים החגים לשלום. התקווה למצוא את עצמי לבד, בשקט בבית בשמונה בבוקר, התנפצה אל תוך רעש מחריש אזניים של שיפוצון שהתחיל בחצר ומאיים לפלוש אל הבית פנימה. מתקשה (אולי מסרבת) לנחות סופית מחופשת החלומות בלסבוס, אני מטפסת אל הבחצ’ה הפרטי שלי על גג החנייה ומוצאת […]

ממולאים

מאנטי טיים / כיסוני בצק ארמנים אפויים

איך שלא מסובבת את הראש מרגישה שההבילות פה בשיאה. כולם והכל בנקודת רתיחה בביעבוע בלתי מתון שמאיים לגלוש, לצאת משליטה בכל רגע ולכבות כל זיק של תקווה לנורמליות. הילדים המתים והקדיש האימהי, השטחים הבוערים, הטילים שמתעופפים, החיילים שעוברים מחיפוש גופות לפיזור הפגנות, השוטרים שסורחים, שר הפנים החילוני שסוגר את העיר, […]

טחינה מבורכת

יום שישי, שוק האיכרים בנמל תל אביב. ברגע האחרון, בדרך לאוטו, נזכרת ששוב נגמרה לי הטחינה ונעצרת ליד הדוכן של “אנשי הזית” (שכשמם, מגדלים זיתים ועושים מהם שמן משובח. אבל זה סיפור אחר). “אפשר טחינה בבקשה?”, אני מסננת בחיפזון. “איזו?”, שואל הבחור מצידו השני של הדוכן. “יש יותר מאחת?”, אני […]

כבוד לעדה / טחינה מתובלת מבוטנים

  האיש שלי תמיד אומר שאיך שמגיע פסח, נגמרת השנה. ואכן, כל שנה, מיד אחרי ליל הסדר, מתחיל מיקס מבלבל של שבתות, מועדים וחגים, חופשות ונסיעות. מעט מאוד ימי שיגרה והמון שבועות שלא ברור איזה יום פותח אותם ואיזה מסיים. אצלנו מתוספים לכל אלה גם אירועי בית מארח כיתתי וימי […]

אקססוריז לסדר / כבד קצוץ + סלט תפוחי אדמה + חזרת + חרוסת

כמה ימים לפני ליל הסדר וארוחות החג כבר מתוכננות לפרטי פרטים. מי שמארח כבר בנה תפריט, הזמין מצרכים וחילק מטלות לכל המוזמנים. נחרץ גורלם של המנה העיקרית, התוספות ואפילו הקינוחים. כרגיל יהיו יותר מדי מכל אלה והטירחה במטבחים תהיה חסרת פרופורציה לחלוטין לגודל הארוחה לשמה באה. זה הזמן להתעסק דווקא […]

עונג יום חול

אצלנו בעדה (זו שנישאתי לתוכה, לא זו שממנה נולדתי) המטבח מתנהל לפי הזמן בשנה, יבולי השדה העונתיים וגם הימים בשבוע. כל אלה מכתיבים כללים בלתי כתובים אבל מאוד מוקפדים בעניין מה ראוי לו להיאכל מתי. קוסקוס למשל הוא אוכל של שלישי ושישי בצהריים ובשום פנים ואופן אין לאכול ממנו ביום […]

ימי הפריקסה

על חיבתי למטבח התוניסאי בכלל ולפריקסה בפרט כתבתי כאן כבר לא פעם. מי שנמצא איתי איזה זמן פה בבלוג וגם בספרים שלי, זכה לפגוש את סבתא עליזה שלנו ולהציץ אל מטבח הפיוז’ן התוניסאי שלה, שהוא תמיד מלא שמחת חיים וריחות מעוררי רעב של מיני תבשילים ומאפים עשויים באהבה ובכשרון גדול. […]

מבשלים ביחד

מבצע קובה

את הקובה המיתולוגי של לילי, אמא של ד’ חברתנו האהובה, זכיתי לטעום כבר כמה פעמים בלי לפגוש את המקבבת בכבודה ובעצמה. איכשהו עשו הקובות העדינות שלה את דרכן מרמת השרון למטבח שלי ונעלמו כלא היו, משאירות אחריהן טעם של געגוע עמוק למשלוח דומה ממש בקרוב ותקוות שיבוא יום ואדע ליצור […]

אם אין קוסקוס, שיאכלו בנטאז’

כשחושבת על בנטאז’, מין כופתאות או פסטלים מטוגנים שתוכם בשר שחום ומבושם עטוף בפירה רך וענוג שמתגנדר בקרום שחום ופריך, מריצות אותי מחשבות בלתי נשלטות מהמטבח של סבתא עליזה בכפר אוריה לרחובות פריז, בואך החמארות של בלוויל, תוניסיה הקטנה בשולי הבירה הצרפתית. לפני למעלה מעשור, הימים ימי חול המועד פסח, […]