חגים הם זמן של התכנסות משפחתית וחברתית סביב ארוחות ושולחנות חג עמוסים לעייפה בעוד ועוד מטעמים שהותקנו בהקפדה ובעמל רב. בין ארוחה מפוארת אחת לשנייה יש כמיהה להיות לרגע מסובין אל שולחן של חול אליו מוגשים מטעמים ביתיים שמזמינים לאכול בידיים, לטבול ללא מעצורים בקערית מרכזית, להעמיס מלוא הכף מתבנית […]
חג הפסח קורא לנו לעסוק ביציאת מצרים, באויבים רשעים, בקשיים ומבחני דרך, באותות ומופתים ובעוצמה אלוהית. אני בוחרת לעסוק בו דווקא באביב שנותן אותותיו בפריחה וצמיחה. בבית סבתא ואמא היה פסח חג של גפילטע פיש, כבד קצוץ, חזרת חריפה יותר או פחות, סלט תפוחי אדמה במיונז ביתי, מרק עוף מבעבע […]
התפר בין חורף לאביב מביא איתו אובך, רוחות חזקות ומאבקי כוח בין גשמים אחרונים לחמסינים ראשונים. מי שמשכיל לנטוש את הכרבול הביתי לטובת טיול במרחבים ישזוף את עיניו במרבדי פריחת פרגים אחרונים באדום עז מלווים במשטחי חרציות וחרדל בצהוב אביבי. בדרכים הרריות עומדות השקדיות במלוא תפארת ליבלובן, חונטות פירות פלומתיים […]
בוקר ספק חורפי, אחרי לילה גשום, אני מטפסת לגג לבקר את ראשי הכרוב שצומחים בערוגות הגינה. כדורים עגולים צפופי עלים חיוורים מציצים מתוך מעטפת חיצונית בגוני ירוק כהה, כמעט כחול, טיפות של גשם נקוות כדמעות בין עורקיה הבולטים. יפים הם תינוקות הכרוב, כמו פרחי ענק מסתוריים הם רובצים על האדמה, […]
לכל הכותבים, השואלים, המוחים, המתעניינים ואלה שתהו האם ומדוע נשרו מרשימת התפוצה של הבלוג – צפירת הרגעה! נכון, לא הייתי פה אי אלה שבועות (טוב, חודשים) אבל לא עברתי לגור בתאילנד (הלוואי), לא הפסקתי לבשל וגם לא לכתוב. לפני כשלושה חודשים התחדשתי במדור מתכונים במוסף גלריה שישי של עיתון הארץ. […]
בסימטת האורקייטה, ליד כיכר הכנסיה בעיר בארי בפוליה, יושבות נשים מבוגרות, גדולות ממדים, וקורצות בידיהן המיומנות פסטה אורקייטה (אפרכסת באיטלקית) במהירות הבזק. חמושות בסכין ישנה ותו לא, הן יורות תחת ידיהן עוד ועוד אוזני פסטה עשויות בצק צהוב מקמח דורום קשה. אפשר לבשל את הפסטה שלהן כשהיא טריה מאוד […]
בוקר לא מוקדם של כמעט סוף קיץ על מזח הדייגים בנמל של בארי, העיר השנייה בגודלה בדרום איטליה והגדולה בחבל פוליה. עיר שאפילו בזמן העמוס בשנה אינה מוצפת תיירים כמו יתר ערי האיזור, בשל המוניטין הקשוח שיצא לה, המזכיר את זה שדבק משך שנים באחותה הדרומית הגדולה ממנה – נפולי. […]
שעת בוקר מוקדמת יחסית בהרי ירושלים. אוגוסט בשיאו, השמש הקופחת מסתתרת מאחורי ענן מבורך. רוח ירושלמית נעימה מנשבת והמזג סביר בהשוואה להבל התל אביבי ממנו באנו. לרגע אנחנו מתמלאים אופטימיות, מניפים בידינו סלים ומזמרות ויוצאים ללקט שלהבות סומאק שצובעות באדום עז את העצים השיחיים בשולי הטראסות החקלאיות. דביקים הם אשכולות […]
לילך רווה, חברה ושפית מוכשרת בעלת ידיים טובות ומיומנות, חיך רגיש וחוש אסתטי מפותח, גדלה בבית שבו אוכל משחק תפקיד מרכזי בחיי היומיום המשפחתיים. מילדות צפתה בדודותיה הכורדיות ממלאות ומגלגלות כדורי קובה עדיני מעטפת, קוצצות עלי בר שלוקטו בהרי ירושלים עיר מולדתה, ממלאות סירים וצלחות בשלל מטעמים ועורכות שולחנות עמוסים […]
חם. חם מאוד. אין די מילים לתאר כמה חם, הביל ומיוזע הקיץ הזה. כמו בכל שנה מתקיים הדיון ההשוואתי לשנים קודמות עם המסקנה המתבקשת שכזה קיץ חם עוד לא היה פה. חמסינים, אוויר רוויי לחות, רוחות חמות, עננים שצובעים את השמיים בצבעי סוף העולם, אפילו טיפות כבדות ומאובקות של גשם […]
