בסימטת האורקייטה, ליד כיכר הכנסיה בעיר בארי בפוליה, יושבות נשים מבוגרות, גדולות ממדים, וקורצות בידיהן המיומנות פסטה אורקייטה (אפרכסת באיטלקית) במהירות הבזק. חמושות בסכין ישנה ותו לא, הן יורות תחת ידיהן עוד ועוד אוזני פסטה עשויות בצק צהוב מקמח דורום קשה. אפשר לבשל את הפסטה שלהן כשהיא טריה מאוד […]
בוקר לא מוקדם של כמעט סוף קיץ על מזח הדייגים בנמל של בארי, העיר השנייה בגודלה בדרום איטליה והגדולה בחבל פוליה. עיר שאפילו בזמן העמוס בשנה אינה מוצפת תיירים כמו יתר ערי האיזור, בשל המוניטין הקשוח שיצא לה, המזכיר את זה שדבק משך שנים באחותה הדרומית הגדולה ממנה – נפולי. […]
שעת בוקר מוקדמת יחסית בהרי ירושלים. אוגוסט בשיאו, השמש הקופחת מסתתרת מאחורי ענן מבורך. רוח ירושלמית נעימה מנשבת והמזג סביר בהשוואה להבל התל אביבי ממנו באנו. לרגע אנחנו מתמלאים אופטימיות, מניפים בידינו סלים ומזמרות ויוצאים ללקט שלהבות סומאק שצובעות באדום עז את העצים השיחיים בשולי הטראסות החקלאיות. דביקים הם אשכולות […]
לילך רווה, חברה ושפית מוכשרת בעלת ידיים טובות ומיומנות, חיך רגיש וחוש אסתטי מפותח, גדלה בבית שבו אוכל משחק תפקיד מרכזי בחיי היומיום המשפחתיים. מילדות צפתה בדודותיה הכורדיות ממלאות ומגלגלות כדורי קובה עדיני מעטפת, קוצצות עלי בר שלוקטו בהרי ירושלים עיר מולדתה, ממלאות סירים וצלחות בשלל מטעמים ועורכות שולחנות עמוסים […]
חם. חם מאוד. אין די מילים לתאר כמה חם, הביל ומיוזע הקיץ הזה. כמו בכל שנה מתקיים הדיון ההשוואתי לשנים קודמות עם המסקנה המתבקשת שכזה קיץ חם עוד לא היה פה. חמסינים, אוויר רוויי לחות, רוחות חמות, עננים שצובעים את השמיים בצבעי סוף העולם, אפילו טיפות כבדות ומאובקות של גשם […]
סופה של השנה מתקרב בצעדי ענק. אירועי בת המצווה של היוניקורנית הטרום מתבגרת עברו בהצלחה והותירו ילדה מלאת אושר בגווני פסטל מחויכים. גם מופע הסיום של החוג למחול, שקדמו לו שבועות של חזרות מתישות, עבר בהתרגשות מהולה בשביעות רצון. המתבגר סיים במינימום מאמץ ובמקסימום הצלחה את בחינות הבגרות הראשונות ומתפנה […]
חג רודף חג. עונה נמהלת בעונה. האיש חוגג 50. הטרום מתבגרת אוטוטו מגיעה למצוות. המתבגר לומד לבגרויות, מתייצב לצו ראשון ולומד נהיגה. אני עסוקה בלנסות להבין מתי ואיך כל זה קרה ולא מגיעה למטבח כדי להתנסות במיני מאכלים שמתרוצצים בדמיוני ומבקשים שוב ושוב להתממש בדמותה של ארוחה משפחתית. גם הסיניה […]
אין שמחה ממני בעונת המשמשים. כמו בכל שנה, מרגע הופעתם בדוכנים עולה המטבח שלי בלהבות כתומות. אני יוצאת אל השווקים לצוד אותם על שלל זניהם הקטנים והגדולים, המוקדמים והמאוחרים: רמלה, נצרת, יפו, תל אביב – דרוכה ומלאת ציפייה לפגוש את אלה עזי הצבע והטעם. אלה שמתגלגלים כמו מעצמם אל פי […]
בילדותנו היה חג השבועות חג של שמחה גדולה. אמא שזרה זר פרחי גינה להתגנדר בו בחברת בגדים צחורים ומילאה טנא בפירות קיץ ראשונים אליהם התגעגענו שנה שלמה. יחד נסענו אל הדודים והחברים במושב לצפות בטקס הבאת הביכורים ולבצור אשכולות ענבים ראשונים, ספק בשלים, בכרם המשפחתי הגדול. רכובות על גבי טרקטור […]
השכם בבוקר ראשון, בני הבית עדיין מכורבלים במיטותיהם ואפילו הסלוקית מסרבת להיפרד מהספה. רק אני, חרוצה שכמותי, בחרתי להתעלם מקיומו של החופש וקמתי מלאת מרץ ורוח ספורטיבית לשיעור פילטיס – ניעור חיוני לגוף ולנפש אחרי סוף שבוע של סידורי פוסט שיפוץ מסיבי ומאובק. בעיניים חצי פקוחות ומחשבות על קפה ראשון […]
