שזיפים אינם מהפירות האהובים עלי למאכל, אבל אלה האליפטים, שקליפתם כמעט כחולה ובשרם צהוב חלמוני, קורצים לי בהמוניהם מתוך ארגזים ומעל גבי הדוכנים בשוק כמו אומרים "איך תעמדי בפנינו, יפים ומלאי הבטחה?". שגיב קוראים לזן השזיפים שחותם בפירותיו את הקיץ. נדרש מזל על מנת לפגוש פה ושם אחדים שיש בהם […]
כשחושבים על עגבניות חושבים על איטליה. על אלה השמנמנות, מעוותות בחינניות, שמישהו גידל ומוכר מתוך תא המטען של האוטו לצד הכביש בסיציליה. על סן מרצאנו ארוכות, דקות ומוצקות שיפיקו רוטב מושלם לצלחת מהבילה של פסטה עבודת יד. על אשכולות חצי יבשים-חצי לחים של שרי גדולות ומחודדות חרטום שגדלו על אדמת […]
ימים אחרונים של אוגוסט. שנת הלימודים תיכף מתחילה. הכל כבר נאמר על החום המתיש. הגינה עייפה ומוכת כנימות, הסלוקית מסרבת להיפרד מהספה מתחת למזגן, שגם הוא מגלה סימני עייפות. המתבגר פעיל בלילות ונם בימים, הנסיכה ספונה בחדרה עם ספר, האיש הולך לעבודה לבוש במכנסיים קצרים בלתי יצוגיים ואני חולמת על […]
יום קיץ כבשני בצ'אנג מאי. זה עתה סיימנו ארוחת צהריים צפונית משובחת ועזת טעמים אבל צמד השפים בי וג'ייסון איתם אנחנו מטיילים נחושים בדעתם להמשיך את תחקיר האוכל שלהם גם בהעדר רעב ולצאת לחיפוש אחר מנת הקאו סוי של אנשי השאן. לטובת אלה שהצפון התאילנדי זר להם – קאו סוי […]
הקיץ הוא שעתם היפה של הענבים. פעם היו בארץ זנים רבים של ענבים עתירי טעם, שונים זה מזה במראה ובארומה. נכון, היו להם גרעינים, אבל אי הנוחות הכרוכה בשליפתם של אלה מתוך הפרי בטלה בשישים מול עושר הטעמים שאצר בתוכו. היום קשה למצוא ענבי חברון, תמר או דבוקי של פעם. […]
אל תגידו שלא היתה פה מראש אזהרת אובססיה. משמשים ואני זה הכל או לא כלום, וכרגע זה בהחלט הכל. החיפוש אחר משמשי המיסטקאווי – אלה הקטנים, הבהירים, סמוקי הלחיים שנקראים גם בלדי – הסתיים בניצחון, כלומר בעשרה קילוגרמים בשלים ומבושמים שחזרו איתי מיפו הביתה. ביקור בנצרת כעבור כמה ימים הציב […]
בדיוק עכשיו, ממש ממש השבוע, זה הזמן של המשמשים הקטנים הלבנים, בעלי הלחיים הסמוקות. אלה שאוכלים אותם בשיא בשלותם וטעמם – אין די מילים לתאר אותו – מתוק, חמצמץ ומבושם לכדי שלמות. איך אני יודעת שזה בדיוק עכשיו, השבוע, שהמשמשים האלה מצופים להפציע בשוק? כי כבר כמה שבועות אני מסתובבת […]
"מצאתי אתמול בשוק במיות ראשונות נהדרות", מדווח לי דוחול מהנעשה בנצרת, "עדיין יקרות מאוד, אבל את מכירה אותי, אני כמו נרקומן, לא יכול להתאפק איתן", הוא מסביר ואני יכולה לשמוע את החיוך שלו דרך הטלפון. גם אצלי החיבה לבמיה חוצה לעתים את גבול ההתמכרות. אני אוהבת אותה כמעט בכל צורת […]
במרפסת רחבת ידיים הצופה אל שדה אורז ארוך גבעולים בוהקים בירוק זרחני, אנחנו מוחים אגלי זיעה, מנסים להצטנן בלגימת בירה קרה שנמזגת כמנהג המקומיים אל כוסות מלאות קוביות קרח. שעת בוקר בכפר פונג קום צפונית-מזרחית לעיר צ'אנג מאי. עדיין מוקדם אבל החום גבוה והאוויר היבש מכביד על הנשימה. הקיץ התאילנדי […]
עוד לא נאכלה המופלטה האחרונה וצפירת הזיכרון של יום השואה כבר נישאת באוויר. רצף של אירועים משפחתיים וגלובליים גורם לימים להרגיש כמו חודשים ולשבועות לרדוף זה את זה כמעט ללא סממנים מבדילים. הביקור שלי בתאילנד (עליו הבטחתי להרחיב פה ועוד לא התפניתי) מאיים להפוך לזיכרון רחוק והדרך היחידה להשיבו לכאן […]
