אז איך עבר החג אתם שואלים? נחנו קצת, טיילנו קצת, בילינו עם חברים קצת ואכלנו בלי סוף. לא יודעת איך יצא השנה שבמשך ארבעה ימי חג ארוכים לא אירחנו חברים ומשפחה על שולחננו אלא התארחנו בעצמנו בבתים של אחרים. בערב החג התכנסנו אצל ההורים שלי. שולחן ערוך לתפארת ו ה […]
החגים הגיעו מוקדם השנה או שזו רק אני שנתפסתי לא מוכנה? איתותים ראשונים של סתיו מתמוססים באדי עומס חום כבד במיוחד. הראש שלי טרוד בעניינים משמחים ומשמחים פחות מפה ומשם. הבית משתפץ ונדמה לעתים שבמקום להיבנות הוא הולך ומתפרק. רעש, אבק, פועלים, נזילות והרבה כאב ראש. בר מצווה למתבגר כבר […]
יוון, אירועי פתיחת שנה ושלל הפקות משפחתיות גרמו לי להיעדר בצער רב משוק שישי בבוקר שממלא את הבית בירקות ופירות טריים מאין כמוהם ואת המחשבות בשלל עניינים שמתחשק לי לבשל. אצל הירקן השכונתי דועך הקיץ לאיטו והסתיו נותן אותות ראשונים בדמות גויאבות עזות ריח, אשכולות של תמרים כתומים קשים כאבן […]
החופש הגדול מאחורינו. באופק הקרוב מנופפים החגים לשלום. התקווה למצוא את עצמי לבד, בשקט בבית בשמונה בבוקר, התנפצה אל תוך רעש מחריש אזניים של שיפוצון שהתחיל בחצר ומאיים לפלוש אל הבית פנימה. מתקשה (אולי מסרבת) לנחות סופית מחופשת החלומות בלסבוס, אני מטפסת אל הבחצ'ה הפרטי שלי על גג החנייה ומוצאת […]
א אי חולמת לחיות על אי, לאו דווקא בודד. הים, השמיים והמים מכל הכיוונים. פמיליאריות נעימה שיש לאן לברוח ממנה כשצריך. שקט, חופש וחיים בסלואו מושן. לסבוס – האי היווני השלישי בגודלו, קרוב לגבול עם טורקיה. פשוט ובסיסי, נטול בתי מלון מפוארים, מועדונים, אטרקציות אתגריות והמוני תיירים. אנשים פשוטים, חופים […]
מלחמות כבר לא קורות בקיץ, אפילו לנו קצת חם בשביל לכבוש (סי היימן, גיבור גדול). כבר אוגוסט, חצי קיץ מאחורינו והמלחמה הזאת קורה גם קורה אפילו שבאמת חם לנו בשביל לכבוש ולאבד כל כך הרבה בדרך. ואולי סופסוף המלחמה הזאת, שהטריפה לנו את הקיץ והקפיצה לשמיים את מפלס החרדות האישי והקולקטיבי, […]
סופשבוע של דכדכת עמוקה עבר עלי. כזו שאפילו שעות במטבח פלוס יין טוב וחברים אהובים לא הצליחו לגאול אותי ממנה. מצאתי את עצמי מתחפרת בעומקן של מחשבות מייאשות חסרות התחלה אמצע וסוף, כמו מבוך של מנהרות קטל מתוצרת חמאס. איכשהו, כמעט בכל סיטואציה, נוטה קו המחשבה שלי לעבור במטבח. חיילים […]
שישי בבוקר מול הים. בשוק שקט שאין בו זכר לטירוף הדביק של ימי שיגרה. כולם מתנהלים בשקט יעיל, מתעניינים איך עבר הלילה ואיך שרדו המגדלים מהדרום את ההפצצות שאחרי הדיבורים על הפסקת האש שהפכה למלחמה בהילוך מתקדם. בחנייה יש מקום בשפע. גם בדוכנים ניכרת הפחתה משמעותית. חלק מהצפוניים לא הגיעו […]
וידויה של דיקטטורית מטבח: המטבח הוא איזור העבודה שלי. המטבח הוא איזור היצירה שלי. המטבח הוא שלי. את המטבח שלי אני אוהבת לשמור לעצמי. לא אוהבת להפקיד (או שמא להפקיר) אותו בידי אחרים. בטח שלא ילדים. שלא תטעו – אני אוהבת שהילדים שלי מתאספים סביבי במטבח, יושבים על השיש, בוחשים […]
איך שלא מסובבת את הראש מרגישה שההבילות פה בשיאה. כולם והכל בנקודת רתיחה בביעבוע בלתי מתון שמאיים לגלוש, לצאת משליטה בכל רגע ולכבות כל זיק של תקווה לנורמליות. הילדים המתים והקדיש האימהי, השטחים הבוערים, הטילים שמתעופפים, החיילים שעוברים מחיפוש גופות לפיזור הפגנות, השוטרים שסורחים, שר הפנים החילוני שסוגר את העיר, […]
