את השנה החדשה פתחנו באחור של חצי יממה. שני לילות נטולי שינה בגלל ילדה משופעת הביאו לקריסה מערכתית מסויימת וגם הגשם שסוף-סוף הגיע גרם לנו להעדיף את הפוך על השמפניה שנותרה על המדף במקרר, מיותמת בקרירותה. בבוקר שבת, כשהקצנו אל 2011 ביקיצה טבעית מפתיעה קרוב לשעה 10:00 (!), קיבלה את […]
תכלס לא בחרתי להכין גולאש. זה הוא שבחר אותי. זה התחיל מכמה חברות שסימסו לשאול אם יש לי מתכון מוצלח לגולאש, המשיך בחברים שחזרו מביקור בבודפשט והזמינו לגולאש מתובל בפפריקה בייבוא אישי שנטרף על ידי הילדים, אותת לי מבין דפי ספר בישול ישן שפתחתי במטרה לחפש מתכון לכופתאות אוסטריות חמאתיות […]
שבוע לפני כריסמס בפריס. העיר לבנה, אין מעלות בחוץ. הרחובות מקושטים ומוארים, חלונות הראווה מנצנצים באדום ולבן, ניירות עטיפה חגיגיים נשלפים מתחת לדלפקים עמוסים. בתי הקפה מלאים אנשים שברחו מהקור והתכרבלו במעילים ובצעיפים עם חיזוק של ספל קפה-או-לה מהביל. המכורים הכבדים נשארו לשבת בחוץ, מתחת לפטריות החימום, שואפים בעוצמה […]
ריקוטה היא גבינה שעוצמתה בצניעותה. המראה שלה פשוט, כמעט סתמי. אם תשימו אותה בין גבינות לבנות רכות אחרות, היא לא תבלוט בשום צורה. אין לה כמעט ריח ואפילו בתהליך העשיה שלה יש יותר מרמז למיקומה הנמוך מאד בשרשרת האצילות הגבינתית. ריקוטה באיטלקית פרושו בישול מחדש. אין דרך אחרת לומר את […]
בחוץ משתוללת סערה שלא ברור מאיפה נחתה עלינו ולמה לא היתה כאן לפני שבוע, כשההר הירוק תמיד הפך לחורבות של שחור ואבל. למרות הציפיה הדרוכה לגשם שיגאל אותנו מחמסינים מלווים באלרגיות קשות בדצמבר, מבחינתי הוא תמיד מביא איתו אפרוריות פנימית, מחשבות נוגות ורצון עז להישאר מתחת לשמיכה. באפרוריות החורפית משתקפים […]
השבוע עמד בסימן חגיגות יומולדת. איתי שלי בן ה-9 הרגיש מאד גדול ובהתרגשות רבה הזמין את כל החברים מהכתה, 18 במספר, שניים לכל שנה, לסדנת קומיקס עם סלב הטרום-מתבגרים אורי פינק, אצלנו במרתף. נ' חברתנו בת ה-50 הרגישה קצת זקנה ובהתרגשות לא פחות גדולה הזמינה את כל החברות, 50 במספר, […]
אם לשפוט לפי לוח השנה, כבר נובמבר בחוץ והסתיו משחק איתנו מחבואים. הוא מתחבא השנה כל-כך טוב, שרוב הזמן אני נשארת מתוסכלת ומיוזעת תחת סריג אפרפר שלבשתי בתקווה, שהיום אמצא אותו סוף-סוף וקרירות הבוקר תשרוד עד הצהרים. חלוקי אמבטיה ממגבת עבה, צחורה ורכה מבקשים לתפוס את מקומם על המתלה ליד […]
כוסות הקפה, סמל הפרידה מהציויליזציה התל-אביבית, כבר מזמן ריקות. הקוד הסודי נלחש באינטרקום. שער הברזל הכבד נטרק מאחורינו. הנחתנו את המטוס בבטחה בחניה, בלי אף שריטה מיותרת. נשמנו עמוק ונכנסנו אל המבצר הירושלמי. "שבו פה, תרגישו בנוח, נקרא לכם כשיהיה מה לראות" ציוו המקומיים בנחמדות קורקטית. ישבנו וחיכינו – חיכינו […]
