הקיץ הוא עונתם של שלל פירות מלאי ניחוח וטעם, צבועים בצבעי להבה, כיאה למי שמגיע לפרקו תחת שמש קופחת בחום מהביל. הקיץ הוא גם שעתם היפה של פלפלי הצ’ילי החריפים, שהופכים בחום הגדול לחריפים ומרוכזים עוד יותר, מסמיקים באחת ומשנים צבעם מירוק זרחני לאדום בוהק. אחרי שאכלנו מהם עד שובע, […]
הקיץ התחיל בסערה. במקום קיטורים גוברים והולכים על מזג האוויר וסופו הקודח של אביב חמקמק, נשארנו בדממת הלם מול מציאות בוערת שהתלקחה ברגע עם רוח גבית אותה היה מי שדאג לנשוף בעוצמה וללבות עד יציאה מוחלטת וכואבת משליטה. ברגע אחד נשמטה הקרקע תחת רגלינו, כל תקווה לנורמליות נגוזה כלא היתה. […]
אז איפה אנחנו עומדים עכשיו? כבר לא קיץ אבל גם לא סתיו. כבר אחרי החגים אבל אין שום סימן לחזרה מיוחלת לשגרה. נדמה שהחיים נעים מדרמה אחת לשנייה, הכאוס ידו בכל והשפיות אינה אלא זיכרון רחוק ומעורפל ממה שנראה כמו קיום על כוכב אחר. אני מחליטה לעשות מעשה ולהחזיר את […]
ירקות נצלים על גריל לוהט ומעשן הם מראה מרהיב, מלא הבטחה לעתיד עז טעם וצבע. יש שיזרקו אותם על רשת הברזל באופן אגבי, בזמן שהם מתכננים אילו נתחי בשר לצלות ראשונים, כי אם כבר הבערנו אז למה לא. מבחינתי הם שמחה גדולה בפני עצמם, מוגשים כמו שהם, אחרי צריבה ראויה, […]
“אמא, מה את עושה כל הזמן במטבח?”, שואלת הטרום מתבגרת ממקום מושבה על הספה, שקועה עמוק בתוכן יוטיובי קלוקל שאיננו תואם גיל. “מבשלת”, אני נותנת תשובה תמציתית שמכילה מבחינתי את כל האופציות במילה אחת. “אבל אני תמיד רואה אותך במטבח וזה לא שאנחנו אוכלים כל כך הרבה”, היא כדרכה דורשת […]
שעת ערב מוקדמת בתל אביב. אני מטפסת בסולם אל הגינה שעל גג החניה שלנו. גם עכשיו, כשהשמש מתחילה לשקוע, החום והלחות שאין מהם הפוגה מזכירים מאוד את בנגקוק. אני סוקרת במבטי את התבלינים והירקות התאילנדים שהתאמצתי לקבץ, עוד דרך לתעל כמיהה וגעגועים אל הארץ הרחוקה ומטבחה, שכבשו אותי בסערה שלא […]
הבוקר השני שלי בבנגקוק. מוכת ג’ט לג ומיוזעת אני נכנסת למונית שתסיע אותי מחוץ לעיר אל פרבר קטן ליד הנהר שם מחכה לי יום של בישולים עם הנומן (לשעבר אייל) אספלר – רופא כירורג, תכשיטן, טבח בחסד, חוקר ומשחזר מתכונים תאילנדיים מסורתיים, מייבש ביצות ומומחה לפרמה קאלצ’ר (חקלאות ברת קיימא). […]
מחשבות על אבודקו והדרים מחזירות אותי באחת לבוקר סתווי אחרי לילה של גשם במטעים ובפרדסים של סבא אריה שלי. בין שורות העצים אנחנו רצות במרץ, פורקות אנרגיות עירוניות של ילדות שאין להן טרדות סלפי ואינסטגרם וממלאות ארגז בקלמנטינות מיכל (שסבא שלי נשבע שנקראו על שמי), תפוזים חצי ירוקים, לימונים עזי […]
הי זו מיכל. אני מבשלת וכותבת, כותבת ומבשלת. מבלה את רוב זמני במטבח או מול המחשב, שם נולד ומתועד האוכל שלי אותו אתם יכולים לפגוש בספרים שלי, ברשתות החברתיות וגם כאן.
