צבעי שלכת

 

 

ימים חגיגיים עוברים עלי ממש עכשיו.

המתבגר חוגג יומולדת 12.

הבלוג שלי, יחד איתכם וממש בזכותכם, חוגג 3 שנים באויר.

ספר חדש חוגג את ימיו הראשונים על המדף ומקווה להתקבל בהתלהבות ובחום כקודמיו.

ימים של שמחה מהולים בהרבה מחשבות קדימה ואחורה, הרהורים, זכרונות, חששות – החומרים מהם עשויים רגשות.

השבוע נפתח בצהוב בוהק, צבע הצופים הרשמי ששולט כרגע בחיי המתבגר שלי: בלונים, ממתקים ועוגת יומולדת מסורתית מצופה סוכריות (פרחי קמומיל? שאל ברשעות מסוימת חבר שמבין לליבי ומכיר את גישתי לכאלה).

למחרת הרגשתי צורך עז להשתחרר מהצהבת.

מיטלס מאנדיי, שהשתרש בביתנו כבר לפני יותר משנה, ניצב בפתח.

בקערה על הדלפק במטבח שכבו כמה בטטות אורגניות דקות וארוכות שנקנו בשוק ולא זכו להיאכל. חיממתי תנור, זרקתי אותן פנימה כמו שהן וניצלתי את הזמן עד שיתרככו, יתקרמלו ויפיצו ניחוחות של צלייה ומתיקות, כדי לחשוב מה מתחשק לי להכין מהן לצהריים ומה יכול לשמח את המתבגר וגם את הנסיכה, שנוטים לא להיות מתואמים בכל הקשור בהעדפותיהם הקולינריות.

פנקייק מבטטות צלויות. זה מה שיצא. ערימה של עיגולים כתומים, רכים, ענניים ומלאי מתיקות טבעית. קצת שמנת חמוצה ליד. יופי של ארוחה בצבעי שלכת.

פנקייקים מבטטות צלויות  (40-45 קטנים)

בלי חמאה בכלל. בלי יותר מדי סוכר. בלי הרבה מאמץ ועבודה. אפשר גם מבטטות שנצלו יום קודם או נשארו מארוחה קודמת.

4 בטטות בינוניות צלויות בתנור (בשלמותן, עם הקליפה בטמפרטורה גבוהה ביותר עד שרכות מאוד, בערך 45 דקות) ומקוררות לטמפרטורת החדר

1 כוס קמח תופח

4 ביצים

קורט מלח

1 כף סוכר

1/2 כוס שמן זית + עוד קצת לשימון המחבת

2 כוסות חלב 3% שומן

שמנת חמוצה להגשה

מקלפים את הבטטות הצלויות.

מועכים את בשרן בעזרת מועך פירה עד לקבלת עיסה חלקה ככל האפשר.

מוסיפים ביצים, שמן, סוכר, מלח וקמח ומערבבים עד לקבלת תערובת חלקה ואחידה. אפשר במיקסר או בעזרת מטרף ידני.

מוסיפים בהדרגה את החלב תוך כדי ערבוב במיקסר או ביד עד לקבלת תערובת חלקה ונוזלית יותר (אבל לא נוזלית מדי. כזאת שאפשר להניח ביציבות במחבת מבלי שתיזול לכל עבר אלא תישאר בשלולית יציבה).

מחממים מחבת רחבה מעל להבה גדולה.

משמנים את המחבת במעט שמן זית בעזרת נייר מטבח.

יוצקים את תערובת הפנקייק למחבת, כל פעם כף. הפנקייקים צריכים להיות קטנים, קצת כמו לביבות.

כשצידם העליון של הפנקייקס מתייצב ונוצרות בו בועיות אוויר, הופכים אותם בזהירות וצולים את צידם השני.

כששני הצדדים צבועים בצבע שחום-כתמתם מוציאים אותם לצלחת ויוצקים למחבת סבוב נוסף.

ככל שהמחבת מתחמם אפשר להנמיך מעט את הלהבה שלא יישרפו הפנקייקס מבחוץ מבלי להתייצב בפנים.

אין צורך לשמן שוב ושוב את המחבת. ייתכן וכעבור כמה נגלות נוספות תרגישו צורך בשימון נוסף, אבל לא יותר מזה.

ברגע שיצאו מהמחבת – לא מתאפקים ואוכלים את הפנקייקים החמים עם גבעה קטנה של שמנת חמוצה.

אפשר לאסוף את הפנקייקים כולם בצלחת או בתבנית חסינת חום, לעטוף היטב בנייר כסף שלא יתייבשו ולשמור חמים בתנור שחומם מראש ל-120 מעלות.

אפשר גם לאכול אותם פושרים. לא פחות טעים.

גירסה להדפסה גירסה להדפסה

3 תגובות על צבעי שלכת

  1. טלי הגיב:

    מתה על בטטות , לדאבוני הילדים שלי פחות

    אבל בהחלט אתן צאנס לתפיחיות המתוקות האלה( מזכיר לי שפעם קראו לעוגיות אפיפיות, בשפת שבת).

    ואחת אישית ,שבטח קוראים נוספים יחפצו במידע כזה:

    האם את נמצאת מתשהו באיזו חנות ספרים למאורע חתימה חגיגי? עוד לא יצא לי לרכוש את ספרך ומובן שאני רוצה בכך ואשמח ביותר לפגוש אותך ולהגיד לך בעפ דברי הסמקה 🙂

    ומזל טוב . לבן ולאמא ולבן הקולינרי

  2. לשרית: במקום חלב

    אפשר לנסות חלב אורז, שקדים או סויה.

    אפשר אפילו חלב קוקוס מהול במים.

  3. חנדי הגיב:

    מזל טוב

    לכל הארועים המשמחים. נהנים מהמתכונים ונקנה את הספר

תגובות יפורסמו באישור המערכת.
תגובות בוטות או בעלות תוכן שיווקי לא יפורסמו.

לכתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים