אז ככה זה בסירה

 

 צילום: נירית ירון

את פני השנה החדשה קיבלתי על סירה בלב ים.

הים הוא אהבתי הגדולה. פלא הטבע הגדול מכולם. שילוב של עוצמה וכוח אינסופי עם איפוק וליטוף עדין של גלים עטורי קצף רך.

גדלתי ליד הים. בניתי ארמונות מחול רך לחופו, אספתי צדפים, למדתי לשחות במעמקיו, טיילתי במעלה הצוקים שמקיפים אותו כחומת משמר. על החוף מול אופק כחול צחקתי ובכיתי, התאהבתי והתגעגעתי. החלפתי עונה בעונה, גיל בגיל ורגש ברגש.
הצמדתי שפתיים בתשוקת נעורים בוערת. מילאתי דפים בשורות של כאב וחוויה. השלכתי את אשר על ליבי אל בין גלים שוצפים בתקווה שישיבו לי תובנה, יאספו את הסערה שבתוכי ויישאו אותה איתם למעמקים שם תמצא מנוחה בין סערות של אחרים.

יש לו לים את הכוח לעטוף אותי ברוגע ובשלווה אבל גם ללבות בי סערה ולהבעיר תשוקה. יכולה לשקוע מול מימיו אל תוך שקט פנימי, מדיטטיבי כמעט, או למלא ראשי במילים שרוצות להיכתב, משימות יצירתיות שרוצות להתבצע. נמסה אל תוך האינסוף הכחול וחוזרת לצמוח מתוך עצמי.

אני אוהבת את הים בכל יום, בכל גיל, בכל עונה ובכל מקום בעולם אבל דבר אחד לא מסוגלת – להפליג אל מעמקיו. אוהבת את הים כשרגלי נטועות עמוק בחוף מבטחים
או לפחות במרחק שחייה ממנו.

היה זה, כצפוי, חברנו היקר מסוג א', שהצליח – אחרי חמש שנים של נסיונות בלתי נלאים – לשכנע אותי להסכים לבחון מחדש את יחסי עם הים ולבלות חמישה(!) לילות ושישה(!) ימים על סיפונה של גולט – סירה גדולה, מוצקה ויציבה במפרציה רגועי המים ופרועי הנוף של דרום מערב טורקיה.

בחיי שעשיתי כל שביכולתי לסרב לו, אבל לא א' הוא איש שיקבל לא כתשובה. בסבלנות אין קץ שלח לי עוד ועוד תמונות של כוסות מלאות משקה עומדות יציבות וחסרות תנועה על מעקה של סירה כזו או אחרת בה הפליג. בכל הזדמנות של שלווה, רגיעה ויציבות לא שכח לירות את הקופי:  "רואה? ככה זה בסירה". ואני, אשת עקרונות עיקשת, עמדתי בפרץ, הסכמתי וביטלתי, סירבתי והסברתי, עד שברגע קטן של חולשה לחשתי "כן".

לשמחתם הרבה של הילדים והאיש, מצוידת בכל תרופה ואביזר אנטי בחילתי-חרדתי שהומצא, הפקדתי את הסלוקית בידיה של בייביסיטרית חדשה ולא מספיק מוכרת ועליתי בצעד כושל, בחשכת לילה אל המונית שתוביל אותי למטוס שיוביל אותי לסירה שתישא אותי על כל חרדותי עמוק אל בין הגלים.

איך היה אתם שואלים?

בשלוש בבוקר נקלענו ישירות למיני אירוע ביטחוני בנתב"ג שגרם לפינוי גורף ומהיר של המוני הנוסעים מאולם הכניסה אל מעמקי השדה.

בצהריים כבר עליתי ברעד ובצעדים כושלים אל סיפונה של ה"דיאה דל מארה" במרינה ההומה להחריד של העיירה גוז'ק בטורקיה.

הלילה הראשון מצא אותי מתעוררת שטופת זיעה כשהסירה מיטלטלת במה שנדמה
לי כמו עוצמה רבה, החשמל נעלם מדי פעם ורוחות עזות נושבות בעוצמה על הסיפון אליו גררתי את האיש כדי לנשום אוויר ולנסות להרגיע את המחשבות הטורדניות על חוף מבטחים. עודו מנסה לשכנע אותי שהכל בשליטה והסערה מתחוללת בעיקר במוחי, הופיע הקפטן ואיתו כל צוות הסירה, התניע בבהילות ויצא לחפש מקום רגוע יותר לעגון בו.

את סערת הלילה הראשון החליפה בבוקר סערה חדשה ומטרידה לא פחות – הסלוקית יצאה מהחצר ומאז נעלמו עקבותיה. יום שלם של חיפושים, כולל עשרות מתבגרים
נמרצים על אפניים שתופעלו בשלט רחוק על ידי שלל המתבגרים שעל הסירה, שכנים מוטרדים ויקיריה הבודדים של הסלוקית שהוקפצו להצטרף לחיפושים. בשלוש לפנות בוקר, כשאני כבר ארוזה ומוכנה לשוב הביתה כלעומת שבאתי, עשה ד', חבר ושכן, צעד נועז והחזיר את הנסיכה הביתה, לא לפני שנעצה בו את שיניה במחאה.

כל האירועים האלה לא עמדו בפני כוח רצונו של א' ולא הספיקו כדי להחזיר אותי לחוף. את הימים הבאים בילינו בשקט ובשלווה מפתיעים על הסיפון, במים, בקיאק,
בפעילויות ספורטביות, בביקורים קצרים בעיירה כזו או אחרת, בשתיה, באכילה, בקריאה, בשינה, בהפלגה ובעיקר בנירוונה נטולת לוחות זמנים, מחויבויות ותכנון יתר.

הים שקט, לעיתים נטול תנועה. המים כחולים עמוקים, קרירים ומלטפים בדיוק במידה הנכונה. מכל עבר נראים מפרצים קסומים, מוקפים טבע פראי רב עוצמה. צוקים חדים וזקורים משתפלים אל הים, עצי אורן עתיקים וזיתים כסופי צמרת נטועים על החוף, שורשיהם נוגעים-לא נוגעים במים. תבניות נוף חלומותי למולן נעתקת הנשימה.


הילדים עסוקים בקפיצות מאתגרות למים, טרזן בעזרת חבל שקשר מישהו לצמרתו של אורן חסון על החוף, שיט בקיאק, שנורקלינג בין הסלעים, סקי מים, ווייק-בורד ושאר ספורט אתגרי.

על הסיפון מתופעלים החיים על ידי הצוות המיומן. הכל בקומפקטיות וביעילות מקסימלית. בכל רגע נתון יש משהו לסדר, לקשור, לקפל, לגלגל, לשפצר ולשדרג.

מדי פעם מתקרבת סירת מנוע קטנה ומישהו מציע את מרכולתו: ארטיקים וגלידות, צעיפים, מטפחות ומחרוזות או דגי פארידה טריים שנדוגו לפנות בוקר במפרץ שכן. יחד עם צמד פלמידות שדג לנו בלילה במו ידיו ראיף, איש הצוות רב המיומנות שלנו, שמחתי להפוך אותם לארוחת הים הטרייה ביותר שאכלתי מעודי.

מדי פעם ירידה מבורכת לחוף.

ביקור ערב בגוז'ק (gocek), עיירת חוף מקסימה ושלווה, מפגיש אותנו עם דוכני פירות וירקות עצומי טעם וריח. חנויות קטנות בהם נטחנים גרגירי קפה תורכי לאבקה שחורה עזת ניחוחות לצד ריבועי לוקום עבודת יד בשלל צבעים וטעמים, רכים וצמיגיים במידה, ארגזי פירות שיובשו בשמש, שקי אגוזים, שקיות של פיצוחים ותבלינים וחלות דבש נוטפות סירופ זהוב ומתוק.

גלביות מכותנה דקיקה, יריעות כותנה צבעוניות כתחליף למגבות, תכשיטים ושאר אביזרי מיגון נגד עין הרע, גלילי ענק של חבלים צבעוניים שישמשו צוותים עמלניים על סיפונן של סירות וכל מה שעוד יכול אדם להזדקק לו בלב ים או לחופו.

ואם כבר גוז'ק אז הוספיטל קבאב. מסעדה שהיא מפעל קטן לקבאב אלוהי בעבודת יד שנצלה שיפודים-שיפודים על גריל פחמים ענק יחד עם חצילים, עגבניות, פלפלים ושאר אבני יסוד של המטבח הטורקי המפואר.

פותחים שולחן עם צלחות של סלטים טריים, פיתות שנפתחו מול עינינו ונשלחו לאפייה של רגע בתנור לבנים לוהט, לחמג'ון – פיתה דקיקה מצופה תערובת בשר טלה בעגבניות, בצל ותבלינים – מוכנה ואפויה במקום, מוגשת לשולחן עם צלחת עמוסה
בפלחי ירקות טריים ובצל מתובל בסומאק חמצמץ לגלגל בתוכה. קובות פריכות עשויות שכבת בורגול דקיקה וממולאות בכל טוב בשרי. תבשיל של בורגול עבה מתובל בעגבניות ובצלים, מחביא בקרבו פירורי כבד ובשר כבש ומפיץ ניחוח עדין של הל  וקינמון (מתכון בהמשך). יוגורט סמיך מתובל בנענע לצקת על כל אלה לנגיעת ריענון.



הזמן טס בים. הגוף מכייל את עצמו לקצב אפס. יום רודף יום עד שלא ברור איזה יום הוא

רגע לפני הירידה מהסירה מספיקה לפספס מדרגה, טעות שעולה לי בשבר קטן בכף הרגל וביום קשה של צליעה בשדות תעופה.

הגוף ממשיך להתנדנד כאילו עדיין מתערסל בין גלים. אני ביבשה ומוחי בלב ים.

הסלוקית יוצאת מגידרה מרוב שמחה והתרגשות על שובנו אליה.

חג רודף חג רודף שבת. הסתיו כבר בפתח ואיתו רוחות קרירות ושקיעות בכתום עז. הים מצטנן, עוד מעט יאפיר ויסער. אולי עוד קיץ אשוב לשייט בין מפרציו. בינתיים
אבהה בו מחוף מבטחים.


תבשיל בורגול אדום של הוספיטל קבאב

עכשיו הזמן לסירים חמימים שהם ארוחה שלמה. מעט מאד זמן ועבודה יביאו אתכם אל סיר רב טעמים וניחוחות מארץ אחרת שיתאזרחו בצ'יק גם כאן.

150 גרם בשר טלה שמן טחון או קצוץ קטן ביד

3 כבדי עוף קצוצים לקוביות קטנות

3 כפות שמן זית

1 בצל גדול קצוץ קטן ככל האפשר

1 עגבניה קלופה קצוצה קטן

1 פלפל ירוק חריף קצוץ קטן

1 כפית גדושה פפרקיה אדומה

1 כף גדושה רסק עגבניות

קורט קינמון טחון

קורט נדיב פלפל שחור גרוס טרי

1 כפית מלח ים

קורט סוכר

2 כוסות בורגול עבה

3 כוסות מים

בצל ירוק קצוץ להגשה  (רק העלים)

בסיר גדול מחממים שמן.

מוסיפים בצל וסוכר ומטגנים עד שמתרכך ומתחיל להזהיב.

מוסיפים פלפל חריף ומטגנים מעט.

מוסיפים בשר. שוברים בעזרת כף עץ ומטגנים עד שהבשר מפורר ומחליף את צבעו.

מוסיפים כבדים. מערבבים ומטגנים תוך ערבוב דקה או שתיים.

מוסיפים עגבניה ומערבבים.

מוסיפים פפריקה, קינמון, מלח, פלפל שחור ורסק עגבניות ומערבבים.

מוסיפים בורגול ומערבבים עד שכל הבורגול נצבע באדום והבשר מפוזר בו באופן אחיד.

מוסיפים מים ומערבבים.

מכסים ומביאים לרתיחה.

מנמיכים להבה ומבשלים מכוסה 10 דקות.

מורידים מהאש ומשאירים לעמוד מכוסה 10 דקות נוספות.

מגישים חם או פושר עם מעט בצל ירוק מעל. אפשר לצד טחינה או יוגורט מתובל בנענע.

גירסה להדפסה גירסה להדפסה

6 תגובות על אז ככה זה בסירה

  1. SHAWN הגיב:

    לאם הבנים: היתי אומרת

    4-6 מנות יפות. תלוי כמה רעבים.

  2. שרית הגיב:

    כמונו כמוך

    כמוכם חזרנו מתורכיה אפופי ניחוחות וטעמים.אגב עם פציעה ברגל.מובטח שהמתכון ינוסה בקרוב, בתקווה שיחזיר לבני הבית את הטעמים התורכיים המופלאים. תודה על המתכון.

  3. ל- IM: בבקשה
    http://www.swellyachting.com/
    זה האתר של החברה דרכה נשכרה הסירה

    או דרך המייל הזה:

    [email protected]

  4. הילה הגיב:

    אין כמוך

    בתיאורים מענגים על מקומות רחוקים

    אמנית המילה והריחות והתשוקות

    נהדרת אחת

  5. טלי הגיב:

    אוי מיכל

    חיכיתי כבר לפוסט הזה. ידעתי שהוא יהיה משביע ומענג.

    להתעלף על תיאורייך ולהתמכר למילותיך. ים או יבשה.

  6. אם הבנים הגיב:

    לכמה מנות הכמות מספיקה?

    פוסט נהדר, מתכון שאני רק ממתינה להכינו אבל חסרה לי הכמות,,, תודה רבה על כתיבתך.

תגובות יפורסמו באישור המערכת.
תגובות בוטות או בעלות תוכן שיווקי לא יפורסמו.

לכתוב תגובה

You have to agree to the comment policy.