עונת הדלעת בעיצומה, וזה סימן מובהק שהסתיו כבר באמת כאן. עגולות חמוקיים כתומים, הן רובצות בין רגבי אדמה לחה בערוגות גינה או בשדות, הגבעולים שחיברו אותן לשיחי האם חומים ויבשים. מתחת לקליפתן הקשה בשרן פריך ומתפצח, נושא בתוכו מתיקות נעימה שתודגש בבישול.

לא מעט זני דלעת גדלים ונמכרים בשנים האחרונות בשווקים המקומיים. קטנות וגדולות, מוצקות ומימיות, סיביות וחלקות. ביניהם נפוצה ואהובה במיוחד הדלורית, ארוכת צוואר בהיר ועדינת בשר חלק מרקם. אין לי מושג מי בחר עבורה את שמה העברי מבשר הדלות שאינו רומז בכלום לקסמה כשהיא זוהרת בצלחת בכתום עז אחרי צלייה או אפייה. באנגלית מכנים אותה   butternut squash כינוי שמיטיב להבליט את יתרונותיה ולעורר ציפייה לקראת טעמה שיהיה בדיוק כזה – חמאתי ואגוזי.

האיטלקים, שאין כמותם מלהטטים בירקות עונתיים, מכינים ממנה שתי מנות הנכללות בקטגוריית האנטיפסטי. הנה הן לפניכם:

 

קפונטה דלורית

קפונטה היא סלט מבושל שמקורו בדרום איטליה והוא מבוסס לרוב על חצילים מטוגנים בתוספת זיתים, צימוקים, צלפים, צנוברים ובצל. זוהי גירסה של הסלט הזה המבוססת על קוביות דלורית.

 

½ קילו דלורית (שקילה נטו אחרי קילוף וגילעון) חתוכה לקוביות בגודל 1X1 ס”מ

1 בצל סגול בינוני חתוך לקוביות

3 כפות שמן זית

50 גרם צלפים במלח, שטופים היטב וסחוטים

50 גרם צימוקים קצוצים גס

100 גרם זיתים ירוקים מגולענים (שקילה אחרי גילעון), קרועים ביד לנתחים

50 גרם גרעיני דלעת מקולפים, קלויים במחבת

גרידה ומיץ מ-½  תפוז טרי

1 כף דבש

2 כפות חומץ תפוחים אורגני (או חומץ לבן אחר)

מלח ים (אם צריך. הזיתים והצלפים נותנים מליחות שעשויה להספיק)

פרוסות לחם קלויות וכדורי מוצרלה קרועים ביד להגשה

 

במחבת רחבה (שיכולה להכיל את קוביות הדלורית בשכבה אחת) מחממים שמן זית מעל להבה גדולה ביותר.

מוסיפים קוביות דלורית ומזהיבים משני הצדדים תוך כדי הקפצה לעירבוב מדי פעם. הדלורית צריכה להיות שחומה קלות, רכה אבל עדיין נגיסה ולא מתפרקת.

מוציאים את הדלורית הצלויה לצלחת.

מוסיפים בצל למחבת ומטגנים עד שקיפות וריכוך, מבלי שישחים.

מוסיפים לבצל צימוקים, צלפים וזיתים ומערבבים.

מחזירים את קוביות הדלורית למחבת ומערבבים בעדינות, שלא יימעכו ויתפרקו.

בקערית מערבבים דבש, חומץ, מיץ וגרידת תפוז. יוצקים למחבת ומערבבים בעדינות.

מבשלים עד שהנוזלים כמעט נעלמים. טועמים ומוסיפים מלח אם צריך.

מורידים את המחבת מהאש ומוסיפים לתערובת גרעיני דלעת. מערבבים.

מצננים היטב ואוכלים כחלק מצלחת אנטיפסטי, לצד בשר או דגים או כתוספת לכריך סגור או פתוח.

הדרך האהובה עלי לאכול את הקפונטה הזו היא לערום אותה על פרוסת לחם מחמצת קלויה ולהוסיף לה קרעי מוצרלה.

אפשר לשמור במקרר במשך מספר ימים.

 

 

פרוסות דלורית צלויות מתובלות בחומץ שרי, נענע וצ’ילי

½  קילו דלורית (שקילה נטו אחרי קילוף וגילעון, עדיף מהחלק הצר הקרוב לגבעול שניתן לפרוס ממנו פרוסות עגולות שלמות) פרוסה לפרוסות דקות בעובי כ-3 מ”מ

2 כפות שמן זית + עוד קצת לזילוף

3-2  כפות חומץ שרי או חומץ יין לבן

1 פלפל צ’ילי אדום פרוס דק

חופן עלי נענע טריים קרועים לנתחים גסים

מלח ים

 

במחבת רחבה מחממים שמן זית. מוסיפים פרוסות דלורית בשכבה אחת וצולים משני הצדדים עד השחמה קלה וריכוך. מוציאים לצלחת ומשחימים את יתר הפרוסות. מניחים להן להתקרר.

מסדרים את פרוסות הדלורית הצלויות בצלחת הגשה שתכיל אותן בשכבה אחת, נשענות קלות זו על זו.

מזלפים על הדלורית חומץ ושמן זית, ממליחים ומפזרים פרוסות צ’ילי וקרעי נענע. אוכלים כחלק מצלחת אנטיפסטי, כתוספת לאוכל או בתוך כריך.

 

תגובות 8

  1. מתכונים נהדרים. תודה על השיתוף

  2. האם אפשר לדעתך לעשות את המתכון עם בטטה? אני תקועה עם כמה קילו בטטה ומחפשת מתכונים נחמדים…

  3. נראה נהדר!
    אפשר בתנור?
    לשקשק את הקוביות הנאות בקצת שמן זית לפני האפיה ולצלות בתנור במקום לטגן במחבת. ככה מתעסקים פחות עם החתיכות ומגדילים את הסיכוי שישארו קוביות זהובות ולא יהפכו לפירה דלעת 🙂 (אני מכירה את המגבלות שלי..)

  4. יפהפה!

להגיב

You have to agree to the comment policy.

*