אף אחד לא שאל אותי אף פעם מהו המאכל שאקח איתי לאי בודד, זה שאבקש לעצמי רגע לפני שנפרדת מהבית ומהמטבח, זה שאהיה מוכנה לאכול כל יום עד סוף חיי. אבל אם מישהו יחליט לשאול אותי את אחת השאלות האלה, אני יודעת את התשובה ואין לי לגביה צל צילו של ספק: פסטה ארוכה ברוטב עגבניות חריף מאובקת בהרבה פרמזן.
ברוח הימים האלה אודה בלחישה שהמטבח שלי איננו בהכרח דמוקרטי. אבל אם היה כזה, היתה פסטה ברוטב עגבניות חריפות נבחרת ברוב קולות של בני הבית למנת הקונצנזוס החביבה על כולם.
לא חסרות דרכים להכין רוטב מעגבניות, בדרך כלל כאלה שהגיעו לשיא בשלותן בקערה הגדולה במטבח או על השיח בגינת הגג: לצלות ולטחון, לבשל עם בצל והמסה נדיבה של חמאה א – לה מרצ'לה חזן, להקפיץ בשמן זית עם הרבה שום, עלי מרווה וצ'ילי טרי, לטחון במעבד מזון ואז לבשל ולהסמיך בסיר ברזל כבד, לגרר בפומפיה ולערבב עם שרוכי הפסטה ללא בישול מקדים. בכל פעם אני נצמדת לגירסה אחרת ורצה איתה תקופה עד שנמצאת לה מחליפה.
הקיץ הזה הוליד, לגמרי במקרה, גירסה חדשה, פשוטה, נטולת בלגן נלווה או מאמץ ובעיקר טעימה באופן שהפך אותה מיד לחביבת הבית וגרם לה להפציע בתפריט המשפחתי שוב ושוב, מדי כמה ימים, מבלי שיסור חינה. זו גירסה כה פשוטה שבקושי אפשר לקרוא לה מתכון: קחו עגבניות שרי קטנטנות, אדומות, בשלות מאוד ומתקתקות. השקו אותן במעט חומץ בלסמי והרבה שמן זית, המליחו בנדיבות, שגרו לצלייה בתנור, הכבירו צ'ילי יבש, מעכו קלות במועך פירה וערבבו לתוך ערימת פסטה מבושלת עד נגיסות, בתוספת הרבה פרמזן. זה הכל. ומחר תתחילו הכל מהתחלה, עד שיימאס. או שלא יימאס.
פסטה ברוטב עגבניות שרי צלויות (מספיק ל-4 מנות)
1 קילו עגבניות שרי קטנות, אדומות, בשלות ומתוקות
2 כפות חומץ בלסמי, עדיף מיושן
10-8 ענפי טימין טריים
מלח ים
¼ כוס שמן זית
½ כפית צ'ילי יבש (או יותר, או פחות, לפי מידת החריפות הרצויה)
500 גרם פסטה ארוכה (ספגטי, ספגטיני, לינגוויני או מה שאוהבים)
פרמזן מגורר להגשה
מחממים תנור ל-250 מעלות במצב טורבו.
מפזרים את עגבניות השרי בתבנית שתכיל אותן בשכבה אחת. מזלפים בלסמי ושמן זית, ממליחים ומערבבים. מסדרים מעל העגבניות את ענפי הטימין. צולים במרכז התנור 30-25 דקות, עד שהעגבניות רכות, מוקפות בנוזליהן וכוויות שחומות ניכרות בקליפתן. מורידים את עלי הטימין מעל הענפים ומשליכים את הענפים העירומים. מוסיפים צ'ילי, מועכים את העגבניות קלות בעזרת מועך פירה עד שמתקבל רוטב סמיך, גס ולא אחיד במרקמו.
בזמן שהעגבניות נצלות בתנור ממלאים סיר גדול במים, מביאים לרתיחה עצבנית וממליחים בנדיבות. מבשלים את הפסטה לפי הוראות היצרן. מסננים את הפסטה ממי הבישול, מערבבים אותה עם רוטב העגבניות הצלויות וחופן נדיב של פרמזן. הרוטב אמור לעטוף את הפסטה ולצבוע אותה באדום מבלי להציף אותה. מחלקים לקערות אישיות, מאבקים בעוד פרמזן ואוכלים חם.
מהמם תודה רבה! האם יכול לעבוד עם עגבניות שרי שוקו ירוקות?
הי 🙂 צ"ל שההפסטה *מפודרת* בפרמזן, כי הפרמזן אינו אבקה וגם לא מסירים מהפסאה אבק.
אני טרחנית, אבל אוהבת את הבלוג מאוד 🙂
שלמות!
עוד מתכון לפנתיאון!
תודה מיכל!
אימצתי את הרעיון לתוך הראגו שאני מכין קבוע והיה מצוין, הוסיף יופי של קיק צלוי.
בחורף אני מכין ככה מרק עגבניות, אותו מתכון בתוספת קצת מים וקצת פאסאטה של מוטי.
איזה מתכון נהדר . עד היום אני מבשלת מהספר טעמים ראשונים והם כבר בצבא.
כיף לשמוע ❤️
טוב אני יודעת בדיוק מה אני קונה אצל חילף ביום שישי.
השרי שלו חלום! איזה כיף מתכון פשוט וקל לשם ריענון.
תודה מיכל!
מדי פעם גם לי זה קורה ❤️
מניסיון, יש אכן עגבניות שרי שהקליפה שלהן עבה. אין ברירה צרי ך להוציא אותן או לטחון גס בבלנדר ידני או עומד.
רוטב מעגבניות שרי צלויות וטחונות הוא מצויין. יש פה מתכון מאד ותיק ופופולרי לכזה בדיוק. הרוטב הזה הוא משהו אחר. לכאורה אותם טעמים אבל המרקם שלו נותן תוצאה שעוטפת את הפסטה באופן אחר לחלוטין וחוויית האכילה גם היא שונה. נשמע כמו הרבה מהומה על לא מאומה, אבל דוקא במתכונים פשוטים עם מעט מרכיבים כל ניואנס משפיע
מצחיק, והייתי בטוחה שרק אני ככה – מוכנה לאכול כל יום ספגטי ברוטב עגבניות חריף – הכי טעים, הכי מספק, הכי כיף.
יש לי תחושה שכמונו יש לא מעט
נראה טעים המחץ! רק קליפות העגבניות קצת מפריעות לי.
במקרה הזה הקליפות לא מפריעות. קליפות השרי דקות ועדינות והעגבניות נאכלות כשהן מעוכות קלות אבל עדיין שומרות חלקית על צורתן – כלומר קצת כמו עגבניה צלויה ולא כמו עגבניה חתוכה לרוטב. בקונטקסט הזה זה עובד. תצטרך כנראה לנסות על מנת לומר אם קבלת את דעתי או לא
שיואו, בדיוק בדיוק מה שבא לי
קיץ וערב בגינה, ובדיוק את זה עם פנטזיה על חופשה
ממליצה בחום להפוך את הפנטזיה למציאות
המתכון הכי טוב לרוטב פסטה שיצא לי להכין.
בפעם השניה, נטחן לרוטב חלק בתוספת מיטבולס. קל וטעים. תודה