חברה וירטואלית חדשה, שלא לומר קולגה, כתבה לי לא מזמן שהופתעה לשמוע שאני גרה בפרבר תל-אביבי, כי בדמיונה ראתה אותי מגדלת צנוניות במושב מרוחק. בלי לדעת, קלעה בול לקונפליקט שמתנהל לו דרך קבע בחיי: בין חוסר היכולת שלי להתרחק מהעיר, על כל הבטחותיה, הנוחיות והקצב שלה, לבין החלום הגדול שלי […]
אוכל למחשבה
אקולוגיה במצוקה ושעועית ירוקה
בשכונה שלנו מורגשים דרך קבע משבים רעננים, נקיים וראויים של אג'נדה ירוקה ואקולוגית מודעת לעצמה ולסביבה. בביה"ס ממחזרים בקבוקים, גלילים, עיתונים וקרטונים למיניהם, אוספים את מי המזגנים להשקיית החצר, שומרים את כל השאריות מארוחת עשר לשרקנים ולחולדה הלבנה בפינת החי, משקיעים בגינת ירק ותבלינים ואפילו ויתרו על מסורת ארוכת שנים […]
חריף או מתוק? קציצות דגים לפסח
השנה, בפעם הראשונה, סדר פסח אצלנו בבית. לא ברור איך זה קרה, אבל אמא שלי החליטה בינה לבינה שזה ממש בסדר "לעבור דור" כמו שהיא אומרת. 16 איש, אוכל חגיגי מסורתי וגם משהו שהילדים אוהבים. הרבה מורשת של הסבתות ונוסטלגיה בצלחות פורצלן מבריקות. על פי המסורת המקובלת בפולניה רבתי, […]
סולת ותמרים: מקרוד לפורים
משלוח מנות הוא מנהג מקסים בעיני. כלכך מקסים, שבמידה כזו או אחרת אני מוצאת את עצמי מיישמת אותו כל השנה. למי שכמוני, מוצא את פסגות האושר שלו בהאכלת אנשים, כל ביקור אצל חברים או בני משפחה אהובים הוא הזדמנות למשלוח מנות קטן: צנצנת עם זיתים, לימונים כבושים או מלפפונים […]
פיצה משפחתית
אהבה ותמיכה, בית חם, אוכל של אמא, טעמים וריחות מוכרים, ארוחות משפחתיות. אלה החומרים שעושים ילדות מאושרת, שמצמיחים ילדים בריאים בגופם ובנפשם, ילדים שגדלים בידיעה ובביטחון שהם מוקפים בחומת מגן של מבוגרים אוהבים ודואגים, שבבוא היום יפתחו בה שער אחרי שער אל העולם הבוגר שמחכה להם בחוץ. העולם בתוכו יידעו […]
יומולדת שמח, זעקה הפטרוזיליה
השבוע עמד בסימן חגיגות יומולדת. איתי שלי בן ה-9 הרגיש מאד גדול ובהתרגשות רבה הזמין את כל החברים מהכתה, 18 במספר, שניים לכל שנה, לסדנת קומיקס עם סלב הטרום-מתבגרים אורי פינק, אצלנו במרתף. נ' חברתנו בת ה-50 הרגישה קצת זקנה ובהתרגשות לא פחות גדולה הזמינה את כל החברות, 50 במספר, […]
חבלי לידה ורוגלך מבצק חמאתי
כוסות הקפה, סמל הפרידה מהציויליזציה התל-אביבית, כבר מזמן ריקות. הקוד הסודי נלחש באינטרקום. שער הברזל הכבד נטרק מאחורינו. הנחתנו את המטוס בבטחה בחניה, בלי אף שריטה מיותרת. נשמנו עמוק ונכנסנו אל המבצר הירושלמי. "שבו פה, תרגישו בנוח, נקרא לכם כשיהיה מה לראות" ציוו המקומיים בנחמדות קורקטית. ישבנו וחיכינו – חיכינו […]