איך שלא מסובבת את הראש מרגישה שההבילות פה בשיאה. כולם והכל בנקודת רתיחה בביעבוע בלתי מתון שמאיים לגלוש, לצאת משליטה בכל רגע ולכבות כל זיק של תקווה לנורמליות. הילדים המתים והקדיש האימהי, השטחים הבוערים ...
בשבועות האחרונים אני עוברת ליד הדוכן של הסלקים הצבעוניים בשוק האיכרים ועוצרת להתפעל מצרורות צרורות של שורשים שנתלשו לא מזמן ממעמקי האדמה שם הוורידו, הצהיבו והאדימו בחשאי, שומרים בביישנות את יופים והדר ...
אני אוהבת אנשים שאוהבים לארח. רואים את זה על הבית שלהם, על המטבח שלהם. אין לזה בהכרח קשר לגודל הבית או למצבם הכלכלי של המארחים. בדרך כלל זה משהו בקוד הגנטי שלהם שמתעצם מהחיבור הזוגי והמשפחתי. היכולת ...
ראשון בבוקר. עוד שבוע מתחיל. אמצע ינואר ובחוץ שמיים כחולים ושמש בוהקת. מנסה להתניע ולחזור לעשייה אחרי שבת נעימה שעברה ברובה ברביצה עצלה על חוף הים עם הילדים וחברים אהובים. סידור חורפי לא רע: קצת סערות ...
אצלנו בעדה (זו שנישאתי לתוכה, לא זו שממנה נולדתי) המטבח מתנהל לפי הזמן בשנה, יבולי השדה העונתיים וגם הימים בשבוע. כל אלה מכתיבים כללים בלתי כתובים אבל מאוד מוקפדים בעניין מה ראוי לו להיאכל מתי. קוסקוס ...
את הקובה המיתולוגי של לילי, אמא של ד’ חברתנו האהובה, זכיתי לטעום כבר כמה פעמים בלי לפגוש את המקבבת בכבודה ובעצמה. איכשהו עשו הקובות העדינות שלה את דרכן מרמת השרון למטבח שלי ונעלמו כלא היו, משאיר ...
הכמיהה לאוכל אסייתי אינה מרפה ממני בשבועות האחרונים. הווק עובד שעות נוספות. אני והמתבגר (שגם הוא כמוני מכור לטעמים האסייתיים ולכל מה שריח אוממי עולה ממנו) מלקקים אצבעות והבית זקוק לאיוורור תמידי. הע ...
צילום: נירית ירון את פני השנה החדשה קיבלתי על סירה בלב ים. הים הוא אהבתי הגדולה. פלא הטבע הגדול מכולם. שילוב של עוצמה וכוח אינסופי עם איפוק וליטוף עדין של גלים עטורי קצף רך. גדלתי ליד הים. בניתי אר ...
תכירו – רותם ליברזון: ג’ינג’ית סוערת, בשלנית מוכשרת ובלוגרית שווה. עוד לפני שיצא לי לפגוש את רותם שמעתי כמה נפלא היא מבשלת. מכשפת בטעמיה ובמטעמיה. כשנ’, חברתי הפיוטית ועדינת ...
שישי בצהריים, מדרחוב נווה שאנן מלא חיים. אווירת השחרור לקראת סוף השבוע שרק מתחיל מורגשת היטב. מוסיקה, אופניים, בירות קרות סביב שולחנות באוויר הפתוח, ריחות של תבשילים מכאן ומכאן, רחשי פיטפוטים ...
