נטע נבות, חברתי היצירתית והמוכשרת, התארחה פה לא מעט פעמים לאורך השנים, לרוב בהקשר איטלקי כזה או אחר. שנים היא מחוברת בליבה אל ארץ המגף ומרבה לבקר את אחותה שהשתקעה בה והקימה בית ומשפחה. בשנים האחרונות מפליאה נטע ללהטט בהכנת פסטה ביתית בעבודת יד: שרוכים ארוכים, פרקים קצרים מפוסלים בשלל […]
עגבנייה וחציל, בני דודים אוהבי שמש, מיטיבים להתחבר במטבח בכלל ובצלחות פסטה בפרט. לרוב יבקשו נתחי החציל טיגון קצר במחבת, עד השחמה וריכוך, לפני שיקפצו לשכשוך בתוך רוטב עגבניות אדום וסמיך. במתכון הזה (אלתור קטן על קלאסיקה דרום-איטלקית) נצרבים החצילים בקליפתם באש הטאבון, על רשת הגריל או הגז, בשרם הבהיר […]
מה יש לומר בימים הבילים, כשהאוויר – כמו המציאות כולה – מבעבע ומאיים להטביע אותנו במפלי זיעה מהולים בייאוש וקושי גדול במציאת תקווה להיאחז בה. במסגרת מחשבותיי על פסטה ונחמות מטבח קטנות, אני מפליגה בדמיוני אל האיים שמדרום למגף האיטלקי ומתמקמת לרגע לחופיה של סיציליה, בואך שוק כפרי קטן כזה […]
ימי הקיץ בשיאם ההביל. כל שנה נדמה שהשיא הזה נשבר מחדש. ואולי הזיכרון שלנו הוא שנשבר. הקיץ הזה וחומו מזמנים לגוף ובעיקר לנפש אתגרים קשים הרבה יותר מתלאות מזג האוויר. ימים מכבידים של פירוק ואובדן שליטה. אפילו העיסוק השגרתי באוכל מרגיש פריווילגי ומהווה טריגר רגשי שמאיים להשתלט ולהכריע. ובכל זאת […]
ימים של בערה עם מעט מאד נקודות אור, מלבד קרניה הלוהטות של השמש, שצורבות את העור ודרכו גם את הנשמה. בשיאו של קיץ מיוזע, המחשבות נודדות אל מי שגופם אינו זוכה להצטנן בחדר קריר וממוזג או ללגום כוס משקה בתוכו נמסות לאיטן קוביות של קרח. מי שנחוש למצוא לעצמו מעט […]
נטשה חזרה מארמניה והפליגה בסיפורים על יופיה וטעמיה. לא לקח זמן רב והשיחה נדדה במלואה אל מחוזות המטבח והאוכל. המטבח הארמני הוא מן המטבחים הקדומים והמרתקים בעולם. מוכר אולי פחות מזה הפרסי, הטורקי, הלבנוני והגיאורגי, שהופיעו שנים אחריו, אבל לא פחות מגוון, ייחודי ובעל השפעות נרחבות על כולם. טרם יצא […]
רגע לפני שהקיץ מתלהט וחומו הופך בלתי נסבל, מתמלאים מטעי הנשירים (שלבשו לא מכבר עלווה בירוק עז והפריחו פרחים עדיני עלי כותרת בגבני לבן וורוד עדינים) פירות ירוקים בוסריים, שילכו מעתה ויצבעו בגווני ורוד-אדום-צהוב-כתום, יתעגלו ויתמלאו עסיס מתוק. על מנת להבטיח את שלומם ואיכותם של הפירות הבשלים ולשמר את כוחותיו […]
סוף החורף מתקרב. השקדיות פורחות במלוא תפארתן, כמו המוני פרפרים צחורים ישובים על ענפים חומים מחוספסי קליפה. רקפות אחרונות, פרגים ראשונים, ניצני פריחת מרוות ירושלים שעליה כבר קשיחים מכדי לשמש למילוי, תפרחות שום משולש, מרבדי מצליבים בצהוב, ורוד ולבן, כליל החורש עוטה תפרחת בוורוד עז. האביב כבר מבצבץ בכל פינה. […]
הזמן עובר ובכל זאת מופתעת לגלות בכל פעם שהנה כבר נובמבר, בעצם דצמבר, לא, כבר ינואר. תכלה שנה וקללותיה, אבל נדמה שזו שהשארנו לכאורה מאחור מתעקשת להמשיך ולרדוף אותנו ביתר שאת, להעמיק את הכאב, את העצב, את היאוש, את הגעגוע, לא יודעת בדיוק למה. ימי שמש קרירים ונעימים מטשטשים גם […]
נעדרתי מפה יותר מכפי שתיכננתי. נדמה שגוף ונפש התאחדו בקריסה לתוך עצמם. לטלטלה הכללית שהפכה מציאות חיינו, הצטרפה גם טלטלת השיעול העמוק שמחליש ואיננו מרפה, מאפשר מעט מאוד מילים ומייצר חומת רעש פנימית וחיצונית שנדמה שגם מחשבות מתקשות לחדור. בעודי מנסה להחלים, מעניקה לגוף שיקויים אנטי דלקתיים למכביר מחוזקים בתועפות […]
