סופשבוע של דכדכת עמוקה עבר עלי. כזו שאפילו שעות במטבח פלוס יין טוב וחברים אהובים לא הצליחו לגאול אותי ממנה. מצאתי את עצמי מתחפרת בעומקן של מחשבות מייאשות חסרות התחלה אמצע וסוף, כמו מבוך של מנהרות קטל מתוצרת חמאס. איכשהו, כמעט בכל סיטואציה, נוטה קו המחשבה שלי לעבור במטבח. חיילים […]
איך שלא מסובבת את הראש מרגישה שההבילות פה בשיאה. כולם והכל בנקודת רתיחה בביעבוע בלתי מתון שמאיים לגלוש, לצאת משליטה בכל רגע ולכבות כל זיק של תקווה לנורמליות. הילדים המתים והקדיש האימהי, השטחים הבוערים, הטילים שמתעופפים, החיילים שעוברים מחיפוש גופות לפיזור הפגנות, השוטרים שסורחים, שר הפנים החילוני שסוגר את העיר, […]
צר לי להיות נושאת הבשורה, אבל למקרה שלא שמתם לב – הקיץ כבר כאן! מדי פעם תזוזת אוויר אחר הצהריים, שרידים של קרירות בוקר או קצהה של צינה ערבית, אבל רוב הזמן חום דביק ומיוזע שגורם אפילו לסלוקית לחשוב פעמיים לפני כל יציאה לטיול. חופשת שבועות שבטית בצפון עברה עלינו […]
לפעמים נדמה שהמיקרו והמאקרו מתחברים לכדי אוסף מדכדך של מצבים מייאשים, תקלות גדולות וקטנות, כלליות ופרטניות שהופכות את היום-יום למסטיק של אי שקט, חוסר סבלנות ודעיכות. לא אלאה בקיטורים מפורטים. אומר רק שתקופות כאלה יפה להם ישיבה על חוף מול גלים מתנפצים, בהייה במרחבים מדבריים, חופשה בארץ רחוקה או ריפוי […]
כמה סיבות טובות שיגרמו גם לכם לאמץ מיטלס מאנדיי משפחתי. כך תתגברו על התנגדויות מצד הילדים. ויש גם מתכון שיהיה בשבילכם סיפתח מצוין ויתפוס מקום של כבוד בקלאסיקה המשפחתית.
אני אוהבת אנשים שאוהבים לארח. רואים את זה על הבית שלהם, על המטבח שלהם. אין לזה בהכרח קשר לגודל הבית או למצבם הכלכלי של המארחים. בדרך כלל זה משהו בקוד הגנטי שלהם שמתעצם מהחיבור הזוגי והמשפחתי. היכולת לפתוח דלת, לפתוח שולחן, לפתוח את הלב ולאפשר לאנשים קרובים יותר או […]
אצלנו בעדה (זו שנישאתי לתוכה, לא זו שממנה נולדתי) המטבח מתנהל לפי הזמן בשנה, יבולי השדה העונתיים וגם הימים בשבוע. כל אלה מכתיבים כללים בלתי כתובים אבל מאוד מוקפדים בעניין מה ראוי לו להיאכל מתי. קוסקוס למשל הוא אוכל של שלישי ושישי בצהריים ובשום פנים ואופן אין לאכול ממנו ביום […]
סוף שבוע סוער עבר עלינו בהתכרבלות מכונסת בבית המחומם שנעטף בניחוח תבשילי חורף עתירי קלוריות ומבטיחי נחמה ובעירה פנימית. הילדים שחלמו על שלג בירושלים התנחמו בברד בתל אביב והסלוקית סירבה בתוקף להיפרד מהספה ולחשוף את גופה הדקיק נטול הריפוד לקור ולגשם שבחוץ. אני מודה שכרבול חורפי מלווה במשפחה, חברים, סירים […]
את ערוגת הלוונדר הצרה והארוכה בקצה הדשא הפכנו (בעזרתו של רן הגנן הנמרץ) למיני גינת ירק שהרעיפה עלינו שפע של קולורבים פריכים, שומר בניחוח אניסי רב נוכחות, פטרוזיליה, כוסברה, בצלים ירוקים, מנגולד, רוקט, עלי סלק ורשאד הכי טריים וריחניים שאפשר לדמיין, חסות מבריקות, צנוניות סמוקות לחיים שנבטו בחוצפתם […]
את הקובה המיתולוגי של לילי, אמא של ד' חברתנו האהובה, זכיתי לטעום כבר כמה פעמים בלי לפגוש את המקבבת בכבודה ובעצמה. איכשהו עשו הקובות העדינות שלה את דרכן מרמת השרון למטבח שלי ונעלמו כלא היו, משאירות אחריהן טעם של געגוע עמוק למשלוח דומה ממש בקרוב ותקוות שיבוא יום ואדע ליצור […]
