נטע נבות, חברתי היצירתית והמוכשרת, התארחה פה לא מעט פעמים לאורך השנים, לרוב בהקשר איטלקי כזה או אחר. שנים היא מחוברת בליבה אל ארץ המגף ומרבה לבקר את אחותה שהשתקעה בה והקימה בית ומשפחה. בשנים האחרונות מפליאה נטע ללהטט בהכנת פסטה ביתית בעבודת יד: שרוכים ארוכים, פרקים קצרים מפוסלים בשלל […]
מה יש לומר בימים הבילים, כשהאוויר – כמו המציאות כולה – מבעבע ומאיים להטביע אותנו במפלי זיעה מהולים בייאוש וקושי גדול במציאת תקווה להיאחז בה. במסגרת מחשבותיי על פסטה ונחמות מטבח קטנות, אני מפליגה בדמיוני אל האיים שמדרום למגף האיטלקי ומתמקמת לרגע לחופיה של סיציליה, בואך שוק כפרי קטן כזה […]
ימים של בערה עם מעט מאד נקודות אור, מלבד קרניה הלוהטות של השמש, שצורבות את העור ודרכו גם את הנשמה. בשיאו של קיץ מיוזע, המחשבות נודדות אל מי שגופם אינו זוכה להצטנן בחדר קריר וממוזג או ללגום כוס משקה בתוכו נמסות לאיטן קוביות של קרח. מי שנחוש למצוא לעצמו מעט […]
רגע לפני שהקיץ מתלהט וחומו הופך בלתי נסבל, מתמלאים מטעי הנשירים (שלבשו לא מכבר עלווה בירוק עז והפריחו פרחים עדיני עלי כותרת בגבני לבן וורוד עדינים) פירות ירוקים בוסריים, שילכו מעתה ויצבעו בגווני ורוד-אדום-צהוב-כתום, יתעגלו ויתמלאו עסיס מתוק. על מנת להבטיח את שלומם ואיכותם של הפירות הבשלים ולשמר את כוחותיו […]
סוף החורף מתקרב. השקדיות פורחות במלוא תפארתן, כמו המוני פרפרים צחורים ישובים על ענפים חומים מחוספסי קליפה. רקפות אחרונות, פרגים ראשונים, ניצני פריחת מרוות ירושלים שעליה כבר קשיחים מכדי לשמש למילוי, תפרחות שום משולש, מרבדי מצליבים בצהוב, ורוד ולבן, כליל החורש עוטה תפרחת בוורוד עז. האביב כבר מבצבץ בכל פינה. […]
לעתים נדמה שהזמן עצר מלכת אי שם באוקטובר. והנה, ימי ראשית דצמבר, חנוכה בפתח, חג האורים והחושך כבד מנשוא. התותחים שבו לרעום, נשקים ומילים בשליפה מהירה, בלתי מבוקרת. השמחה על מי שחזר דועכת מול הדאגה למי שנשאר מאחור, מכבידה ומעיבה על חדוות טיגוני החג וההתכנסות בחברותא לאור נרות. אני מנצלת […]
הימים עוברים ותחושת המועקה איננה מרפה. כל כיוון שנבחן (אישי, ציבורי, מקומי, עולמי) בתקווה למצוא קצה חוט שפוי להיאחז בו, מוביל חזרה אל תהומות הדיכדוך והשבר. מטבח ומרחבים ירוקים, מאווררים ושקטים, הם עבורי מקומות של מפלט לרגע, עכשיו עוד יותר מאשר בימי שיגרה. אני מוצאת את עצמי מנסה להתמקד בעוד […]
פירות הקיץ מבעירים את השוק בצבעי להבה. אפרסק, משמש, נקטרינה, שזיף, סברס, פפאיה, מנגו, ליצ'י, עגבניה, פלפל, דלעת – סמוקי לחיים, בשרם צבוע בצבעי השמש שחיממה אותם עד בשלות מתוקה. עוד לא יולי והחום ההביל כבר קשה מנשוא, אבל בגבולות המטבח רבה השמחה. הגוף מבקש לעצמו ארוחות קלילות, רעננות. הנפש […]
למרות החורף הקיצי, הירקות עכשיו בשיאם. צרורות צרורות אני אוספת אותם מעל הדוכן בשוק, צבעוניים, פריכים, ראשיהם מעוטרים בעלים בוהקים בירוק. קולרבי, סלקים צבעוניים, צנוניות וצנונים, לפתות ושומרים, גזרים דקיקים בשלל צבעים, סלרי וכרישות דקות וחטובות, בצלים טריים ושומים ירוקים ראשונים שהולכים ומתעגלים לקראת הגעתם לבגרות אי שם לקראת חג […]
המקום הזה שאנחנו קוראים לו בית – אין לו אמצע, רק קצוות. את חג החנוכה התחלנו בטיגוני לביבות כשהבית פתוח לרווחה, מתאוורר לאיטו מניחוחות השמן בעזרתם של משבי אוויר חמסיני, כמעט מדברי. חולצה קצרה מתחת לסינר מוכתם. רגליים יחפות. רגע, האם ייתכן שהתבלבלנו בחג? נר שמיני הודלק בבית סגור ומסוגר, […]
