קוראים לו תרד תורכי והוא דומה לתרד בר שצומח פרא בשדות רוויי גשם הוא ירוק, בריא ומזין כמו תרד קלאסי אבל עדין, ענוג וטעים ממנו בהרבה. עכשיו הוא בשיאו ועם ההתחממות הקיצית יילך וייעלם עד לשנה הבאה. חפשו אותו בשוק, זרים זרים, מחוברים בתחתית, עלים רכים ומתנפנפים, זוהרים בצבעם […]
סטאי, יקיטורי, ברושט, פינצ'וס, שישקבב, סיח'ים. שיפודים. איך שלא תקראו להם, יש בהם משהו נעים וחברתי: נתחוני בשר, דגים ואפילו ירקות מושחלים על מקלות צרים וארוכים, עם או בלי משרה ותיבול, צלויים שורות-שורות על גריל פתוח. ארוחת טעימות לא מפונפנת, מלאת ביסים קטנים שלא מצריכים צלחת או מזלג. אפשר […]
"ניקוי אביב – כל העולם ואחותו עושים את זה עכשיו", אמרה יערה המורה המהממת (והשפויה בדרך כלל) שלי לג'יירו בעודה מטאטאה במרץ את הפרקט בסטודיו החדש. "עשרה ימים, מעכשיו עד ליל הסדר, בהם נפטרים מכל הרעלים שמציפים את הגוף ביומיום". ברור לי שזה לא הולך לשום כיוון טוב ובטח […]
את הילה קריב הכרתי בבלוג שלה, ביסים. שבוע אחרי שבוע אני עוקבת אחרי הבלחותיה הקסומות על המסך שלי. המתכונים הפשוטים והיצירתיים שתמיד מחוברים לזמן בשנה ולמה שקורה מסביב, הצילומים שמציגים אוכל חי ומגרה מבלי שהושקע מאמץ אינסופי בעיצובו ובהנחתו בצלחת, הסיפורים הקטנים על כלום ועל הכל, כתובים ביד קלה […]
על משלוחי המנות של סבתא עליזה סיפרתי פה כבר בשנה שעברה. השנה החלטתי לפנות זמן מהכנת תחפושות ושאר עניינים שבשגרת הטרום-פורים וללמוד להכין פיג'ואלס (מבטאים: fijuelas). פיג'ואלס הן עוגיות מרוקאיות מהצד הספרדי שנראות כמו סלילים או פרחים עשויים בצק דק ופריך ונוטפים סירופ דביק בניחוח פריחת הדרים. הן מככבות בחינות […]
האבוקדו עכשיו בשיאו והשוק מלא בכמויות ממנו מכל הגדלים, הצבעים והמינים. האטינגר הגדולים, החלקים והירוקים מסיימים את משמרתם לטובת האס הקטנים והמחוספסים שמשחירים עם הבשלתם. החמאה של הטבע אני קוראת להם, ומכורה אליהם באותה מידה. חצויים בכפית, על טוסט או חלה טריה, עם פרוסות של עגבניה והכי הכי בצלחת אחת […]
את ירון קסטנבויים, שף ואסתטיקן, הכרתי דרך ענת חברתי רבת הסטייל, שהיא גם שותפתו לחיים. מפגשי קפה ושיחות על אוכל בשישי בבוקר בשוק האיכרים הביאו אותו להתארח אצלי במטבח ומשם הדרך לבילויים קולינריים משותפים נוספים היתה קצרה. השבוע מצאנו את עצמנו עם כמה שעות פנויות בהרי ירושלים. "מה אתה אומר […]
בתקופת ירושלים שלי חגגתי הרבה על האימרה שלפיה הדבר הכי טוב בבירה זה הדרך חזרה לתל אביב. אבל בעונה הזאת של השנה עשיתי באהבה גם את הדרך אליה. בזכות השקדיות. נדמה שכל שנה נעשות השקדיות פחות ופחות סבלניות ואינן מצליחות לחכות עד ט"ו בשבט בכדי להפציע ברוב שוויץ כשהן […]
הנסיכה חולה. אחרי שנים של דלקות ריאות והפרעות נשימתיות מכל סוג – סתם צינון עם חום, גם כזה שנמשך ארבעה ימים ארוכים, נראה כמו מחלה-לייט. היא מכורבלת על הספה עם הסרט של הדרדסים, צורכת הרבה ויטמין סי בצורת קלמנטינות, תפוזים וגזרים בשלל צבעים ומטפלת באוסף חיות המחמד הבובתיות שלה, שגם […]
לא פעם סיפרתי פה מעלילותיה של רותי חברתנו, אשת הטבע והחופש, שלא נותנת לעירוניות לנצח אותה בשום מצב. אחרי הגויאבות במדבר והזיתים מהתבור הפציעה רותי בביתנו בבוקרו של שישי ובידה מתנה מהגינה הקהילתית שבה היא פעילה ומפעילה. בעודי מדלגת בין הדוכנים בשוק קבלתי ממנה טלפון שבישר לי […]
