שעת בוקר מוקדמת יחסית בהרי ירושלים. אוגוסט בשיאו, השמש הקופחת מסתתרת מאחורי ענן מבורך. רוח ירושלמית נעימה מנשבת והמזג סביר בהשוואה להבל התל אביבי ממנו באנו. לרגע אנחנו מתמלאים אופטימיות, מניפים בידינו סלים ומזמרות ויוצאים ללקט שלהבות סומאק שצובעות באדום עז את העצים השיחיים בשולי הטראסות החקלאיות. דביקים הם אשכולות הסומאק, מכתימים במיציהם החמוצים כל פיסת עור חשופה. גם השמש הגיחה בסקרנות והיא מלהיטה את גופנו הנמס אל תוך עצמו. במלוא המרץ וההזעות אנחנו ממלאים את סלינו אשכולות של גרגירים חמצמצים, נח ...
