בסימטת האורקייטה, ליד כיכר הכנסיה בעיר בארי בפוליה, יושבות נשים מבוגרות, גדולות ממדים, וקורצות בידיהן המיומנות פסטה אורקייטה (אפרכסת באיטלקית) במהירות הבזק. חמושות בסכין ישנה ותו לא, הן יורות תחת ידיהן עוד ועוד אוזני פסטה עשויות בצק צהוב מקמח דורום קשה. אפשר לבשל את הפסטה שלהן כשהיא טריה מאוד וזה עתה הוכנה, או אחרי כמה ימים של ייבוש על גבי תיבות עץ בתוכן מתוחה רשת דקה. כשהיא מוכנה לאכילה – מרקמה נגיס מאוד, צמיגי מעט – היא תאסוף לתוכה רוטב עגבניות קיץ בשלות ואדומות, ראגו גלילי בשר בעגבניות ...
