שבת בבוקר. קצת מוקדם מדי, והכבישים שחוצים את השומרון ריקים. בצידי הדרך פורחים עצי השקד, הגבעות מכוסות מרבדי ירק משובצי פריחה צבעונית, יופי מרחיב לב. הדרך מובילה אותנו לבקעה. לא מאוד רחוק מהעיר שכם, עיר הכנאפה והממתקים, ממוקם מאהל בדואי קטן ונטול תשתיות קבע. כמה אוהלים, חלקם משמשים למגורי המשפחה, […]
"יש לי תרגיל בשיעור כתיבה", סימס לי הדקלול בערב חורפי וגשום. "הוא עוסק במתכון לסלט יפני שמופיע בספרו של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד". קיבלנו משימה לחקור באיזה סלט מדובר ולהכין גירסה עכשווית משלנו. עם מי אפשר להתייעץ לדעתך?". מי שמכיר אותי יודע שזה בדיוק סוג ההודעות שמאתגרות אותי באופן […]
שמן זית הוא עולם ומלואו. אבן יסוד חשובה, אולי החשובה ביותר, במטבחי הים התיכון בכלל ובמזרח התיכון בפרט. זיתים הם חלק מהדנ"א של הארץ הזו. עליהם יקומו וייפלו מטבחים, יוגדרו ויופקעו נחלות, ילובו וידעכו סכסוכים, יתאחדו וייפרדו משפחות. רדודים ורחבים שורשיו של עץ הזית. אפשר לגזום, לעקור ולהעתיק אותו, והוא […]
לא נולדתי אל המטבח הטוניסאי, נישאתי לתוכו. כמו הרבה דברים טובים, קבלתי אותו בעסקת חבילה עם האיש שלי: גרגירי קוסקוס פצפונים, צחורים, אווריריים, טובלים במרק כתום מדלעת ומבושם בתבלינים. דגים חריפים מבושלים בלימון כבוש וזיתים, עם קצת מזל תצוץ ביניהם שחלה צפופת ביצים מתפצחות. מרמומה (מטבוחה טוניסאית) ריבתית עמוקת צבע […]
בהינתן הזדמנות לבחור – אני אוהבת את האוכל שלי מוגש עם, על או בתוך לחם. מה שלא יהיו מרכיביו, תמיד טוב לספוג אותם בפיסת בצק טרייה ומתפצחת בנגיסה. כשהקיץ מאיים להימשך לנצח, לצרוב בלהבות חום ולהטביע בלחות אותנו ואת סביבתנו ללא שום אופציית מילוט נראית לעין, אני בוחרת את כיכר […]
שיטוט בפיד האינסטגרמי הוא דילוג וירטואלי בין המוני צלחות, סירים, מחבתות ומשטחי עבודה במטבחים של אחרים. לעתים נעצרת העין על צילום מסקרן או מפתה כזה או אחר, מבקשת להתעמק, להתפעל, ללמוד משהו חדש. פעמים אחרות מדפדפת האצבע במהירות, כמעט בחוסר עניין, יותר מתוך הרגל ושעמום או חוסר רצון להתפנות למלא […]
בילדותנו היה חג השבועות חג של שמחה גדולה. אמא שזרה זר פרחי גינה להתגנדר בו בחברת בגדים צחורים ומילאה טנא בפירות קיץ ראשונים אליהם התגעגענו שנה שלמה. יחד נסענו אל הדודים והחברים במושב לצפות בטקס הבאת הביכורים ולבצור אשכולות ענבים ראשונים, ספק בשלים, בכרם המשפחתי הגדול. רכובות על גבי טרקטור […]
שבת בבוקר אצל סבתא לטיפה בקרית אונו. בני המשפחה שהקיצו זה עתה משנת לילה מתוקה מתאספים במרפסת רחבת הידיים, מחכים בקוצר רוח לסבא אברהם שישוב מבית הכנסת. אז יפתחו ברוב טקס סירי הטבית, שעשו את הלילה בביעבוע עדין על גבי פתיליות, וביצים קשות בעלות צבע ענברי וניחוח של בישול ארוך […]
"פעמיים בשנה היינו נוסעים מהקיבוץ להתארח בביתם של סבתא לטיפה וסבא אברהם בקריית אונו", מספר מעצב העל, בעודו מגרר בפומפיה עגבניות בשלות לתבל בהן את האורז של הטבית. "בקוצר רוח חיכינו לאכול את האוכל של סבתא וידענו שהוא תמיד יהיה הכי טעים בעולם. כי ככה זה אוכל של סבתא", הוא […]
כשהילדים שלי שומעים את המילה קומפוט הם צוחקים. "אמא זאת מילה של זקנים" ,הם אומרים בהתרסה. מיותר לציין שלא עולה בדעתם להביא כפית גדושה אל פיהם ולטעום. הם צודקים. קומפוט זו מילה של פעם. זה גם אוכל של פעם. אוכל שמזכיר סבתות. אני בכלל לא אוהבת קומפוט. ובדרך כלל – […]
