נטע נבות, חברתי היצירתית והמוכשרת, התארחה פה לא מעט פעמים לאורך השנים, לרוב בהקשר איטלקי כזה או אחר. שנים היא מחוברת בליבה אל ארץ המגף ומרבה לבקר את אחותה שהשתקעה בה והקימה בית ומשפחה. בשנים האחרונות מפליאה נטע ללהטט בהכנת פסטה ביתית בעבודת יד: שרוכים ארוכים, פרקים קצרים מפוסלים בשלל […]
עגבנייה וחציל, בני דודים אוהבי שמש, מיטיבים להתחבר במטבח בכלל ובצלחות פסטה בפרט. לרוב יבקשו נתחי החציל טיגון קצר במחבת, עד השחמה וריכוך, לפני שיקפצו לשכשוך בתוך רוטב עגבניות אדום וסמיך. במתכון הזה (אלתור קטן על קלאסיקה דרום-איטלקית) נצרבים החצילים בקליפתם באש הטאבון, על רשת הגריל או הגז, בשרם הבהיר […]
מה יש לומר בימים הבילים, כשהאוויר – כמו המציאות כולה – מבעבע ומאיים להטביע אותנו במפלי זיעה מהולים בייאוש וקושי גדול במציאת תקווה להיאחז בה. במסגרת מחשבותיי על פסטה ונחמות מטבח קטנות, אני מפליגה בדמיוני אל האיים שמדרום למגף האיטלקי ומתמקמת לרגע לחופיה של סיציליה, בואך שוק כפרי קטן כזה […]
ימי הקיץ בשיאם ההביל. כל שנה נדמה שהשיא הזה נשבר מחדש. ואולי הזיכרון שלנו הוא שנשבר. הקיץ הזה וחומו מזמנים לגוף ובעיקר לנפש אתגרים קשים הרבה יותר מתלאות מזג האוויר. ימים מכבידים של פירוק ואובדן שליטה. אפילו העיסוק השגרתי באוכל מרגיש פריווילגי ומהווה טריגר רגשי שמאיים להשתלט ולהכריע. ובכל זאת […]
רגע לפני שהקיץ מתלהט וחומו הופך בלתי נסבל, מתמלאים מטעי הנשירים (שלבשו לא מכבר עלווה בירוק עז והפריחו פרחים עדיני עלי כותרת בגבני לבן וורוד עדינים) פירות ירוקים בוסריים, שילכו מעתה ויצבעו בגווני ורוד-אדום-צהוב-כתום, יתעגלו ויתמלאו עסיס מתוק. על מנת להבטיח את שלומם ואיכותם של הפירות הבשלים ולשמר את כוחותיו […]
נעדרתי מפה יותר מכפי שתיכננתי. נדמה שגוף ונפש התאחדו בקריסה לתוך עצמם. לטלטלה הכללית שהפכה מציאות חיינו, הצטרפה גם טלטלת השיעול העמוק שמחליש ואיננו מרפה, מאפשר מעט מאוד מילים ומייצר חומת רעש פנימית וחיצונית שנדמה שגם מחשבות מתקשות לחדור. בעודי מנסה להחלים, מעניקה לגוף שיקויים אנטי דלקתיים למכביר מחוזקים בתועפות […]
לעתים נדמה שהזמן עצר מלכת אי שם באוקטובר. והנה, ימי ראשית דצמבר, חנוכה בפתח, חג האורים והחושך כבד מנשוא. התותחים שבו לרעום, נשקים ומילים בשליפה מהירה, בלתי מבוקרת. השמחה על מי שחזר דועכת מול הדאגה למי שנשאר מאחור, מכבידה ומעיבה על חדוות טיגוני החג וההתכנסות בחברותא לאור נרות. אני מנצלת […]
הערב יורד על יום גשום ואפלולי. עם החושך שמגיע מוקדם מדי מתגנבת אל חלל הבטן תעוקה מוכרת. עוד מעט תתחיל שוב רכבת ההרים הרגשית. האם יימצא פתרון של הרגע האחרון למשבר הרשימות היומי? מי ישוחרר היום ובאילו תנאים? מה שנדמה כסוף טוב הופך בן רגע להתחלה מחדש, מרובת מורכבות. רגע […]
הימים מתקצרים, הלילות מתארכים, חשיכה פיזית מתכתבת עם חשיכה רגשית. הסתיו הקיצי מתחלף בסתיו חורפי. גם למזג האוויר אין אמצע, רק נקודות קיצון. הזמן עובר תוך ציפייה דרוכה לבשורה מנחמת, להפוגה בחרדות הפרטיות והקולקטיביות. צעדה, עצרת, גלילה אינסופית במורד דפי הידיעות הדיגיטליים בתקווה למצוא קרן אור. גשם, רעמים, ברקים והלמות […]
הימים עוברים ותחושת המועקה איננה מרפה. כל כיוון שנבחן (אישי, ציבורי, מקומי, עולמי) בתקווה למצוא קצה חוט שפוי להיאחז בו, מוביל חזרה אל תהומות הדיכדוך והשבר. מטבח ומרחבים ירוקים, מאווררים ושקטים, הם עבורי מקומות של מפלט לרגע, עכשיו עוד יותר מאשר בימי שיגרה. אני מוצאת את עצמי מנסה להתמקד בעוד […]
